אהבה מתוך מסירות נפש
סיפר הרב מרדכי אליהו זצ״ל: מסופר על הרה״ג הצדיק חכם רבי יהודה צדקה, עליו השלום, שהיה ראש ישיבת "פורת יוסף" והיו לו מאות תלמידים, שחלקם הרים מאשפתות והיה מנהיגם לתורה במסירות רבה. פעם אחת בא אליו אחד מתלמידיו שהיה בעצמו רב בישיבה, וביקש רשות לסלק מהישיבה את אחד הבחורים: "הוא מפריע ומזיק לאחרים, עשינו כבר הכול ולא הועיל", טען אותו רב.
שאל הרב צדקה: "האם התפללת עליו? האם צמת עליו? האם מסרת נפשך עליו?". יצא אותו רב מבית הרב צדקה וקיבל על עצמו תענית ותפילה למען אותו תלמיד, וראו זה פלא – "מהפך". רוח טובה החלה לנשב בתלמיד, והוא התחיל לאהוב את לימוד התורה, ללמוד, להבין ולהצליח. את הדרך הזאת למד הרב צדקה, וכן למדו כל מנהיגי ישראל, מדרכו של משה רבנו, עליו השלום. בדרך זו צריך ללכת כל מי שאוהב את ישראל ורוצה לראותם שבים בתשובה שלמה.
ויש נוסח שתיקן רבנו האר״י זצ״ל לאומרו בתפילה בתוך ברכת "השיבנו", קודם חתימת הברכה, וזה מסוגל להשיב הרשעים בתשובה: "יהי רצון מלפניך ה׳ אלוקינו ואלוקי אבותינו, שתחתור חתירה מתחת כסא כבודך, וקבל בתשובה את (פלוני בן פלונית), כי ימינך פשוטה לקבל שבים", ויסיים את הברכה כרגיל: "ברוך אתה ה׳, הרוצה בתשובה" (שער רוח הקודש, כה:).
מתוך סדרת הספרים אביהם של ישראל
שאלו פעם את הרב משה שפירא זצ״ל מעפרה, איך הצליח כ״כ בחינוך הילדים.
השיב: זה 95% תפילות ו־5% סיעתא דשמיא.
(אולי אני לא זוכר נכון את האחוזים, אבל זה כמדומני היה המסר).
ועוד סיפורים דומים:
פעם הלך הגאון הקדוש הרב מבריסק זכר צדיק וקדוש לברכה עם אחד מבניו הגאונים. נגש אחד מבני ירושלים ואמר: "אשריכם שזכיתם לבנים גאונים וצדיקים, ההולכים בדרככם בתורה וביראה. מעטים הזוכים לכך!".
שמע הרב מבריסק ולא הגיב, המשיך בדרכו בשתיקה.
בהגיעו לביתו אמר לבנו: "השמעת מה שאמר? ! כסבור הוא שזו זכיה, מתנת חינם – – –
"היודע הוא כמה דמעות שפכתי עליכם, מהיותכם בעריסה, כמה התחננתי לפני בורא עולם שתגדלו בתורה וביראה!".
●●●
אדם חשוב היה אצל הגאון הקדוש הסטייפלר זצ״ל, חודשים ספורים לפני פטירתו לחיי עולם, ושאל: "מה עושים כדי שהילדים יגדלו צדיקים וילכו בדרך התורה?"
התרגש הסטייפלר זצ״ל: "מה עושים?" חזר על דבריו, והתפלא – – –
"מה עושים? !
"מתפללים!
"עד היום אני מתפלל ומוריד דמעות, שחיימקה שלי יצא בן תורה!".
מזעזע! "חיימקה שלי" הוא הגאון האדיר מרן רבי חיים קניבסקי שליט״א, שכבר אז נודע למשגב בשליטתו בלי מיצרים בכל התורה כולה, ובספריו האדירים בכל מקצועות התורה, ובערב פסח ערך סיום בכורים על כל הבבלי והירושלמי מדי שנה בשנה.
ועדין התפלל והוריד דמעות!
ובהן, בתפילות ובדמעות, תלה את הצלחת בנו המאור הגדול!
כך פועלות דמעות האב וכך, ויותר, פועלות דמעות האם.
מרביץ תורה ביקש בשעתו ממרן הסטייפלר זצ״ל ברכה, שיצליח בחינוך צאצאיו.
"ברכה? !" הפטיר הסטייפלר, "בברכות לא מחנכים ילדים! דרושות אין ספור תפילות ובקשות!"
העז וענה: "ובכן שהרב יתפלל".
תמה: "עליך החוב, ואתה מגלגלו עלי? !"
התנצל: "אבל איני יודע להתפלל", והרב יודע.
השיבו: "תבקש מבני ביתך – הן יודעות להתפלל".
ונספר:
שנים רבות לאחר פטירתה של אמו עליה השלום, הביאו לרבנו ה״חפץ חיים״ זצ״ל את ספר התהילים הישן שלה. קבלו בדמעות והעתיר עליו נשיקות, ואמר: "היודעים אתם כמה דמעות שפכה אמי עליה השלום על ספר תהלים זה? בכל בוקר היתה קוראת בו, ובוכה שבנה יהיה יהודי טוב ונאמן, ירא שמים ותלמיד חכם!".
ופעם, לעת זקנותה, נשאלה אמו של ה״חפץ חיים״ זצ״ל, במה זכתה לבן שיאיר עיני ישראל בצדקתו ובחיבוריו הקדושים. אמרה שאינה יודעת, מתנת חינם היא.
הפצירו בה, והיא בשלה. רק דבר אחד סיפרה, שלפני חתונתה מסרה לה אמה את ספר התהלים, באמרה: "בכל עת מצוא תעתירי בו לפני בורא עולם, שתזכי לגדל את צאצאיך לתורה, לחופה ולמעשים טובים". "וכך עשיתי", אמרה. והעידו, שהספר היה מנומר בדמעותיה.
וכמה פעלה, כמה זכתה!
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה