תפילה של ילד לזכות לאח

סיפור מרגש ומאלף ביותר, שאירע לאחרונה במשפחה יקרה מאזור ירושלים. לבני הזוג, בן יחיד בלבד, שנולד לפני תשע שנים. בעת לידת הבן, אירע סיבוך שגרם לסיכון חיי היולדת והעובר. בניסי־ניסים נולד בן בריא ושלם וגם היולדת ניצלה, אך הרופאים הודיעו לבני הזוג שמעתה האשה לא תוכל להיפקד פעם נוספת, כי הריון והלידה עלולים לסכן את האם ואת וולדה.

בנם של בני הזוג, שלא היה מודע לבעיית אמו, פנה פעמים רבות אל אמו בשאלה: "מדוע אני בן יחיד? למה אין לי אחים?" בכל פעם האם היתה מתחמקת מהשאלה. את האמת המרה, חשבה בליבה, אספר לבני בשלב מאוחר יותר. ויהי היום, הגיע הילד הביתה ושאל את אביו: "אבא, במקרה שהיום השמיני ללידת תינוק נופל ביום חג השבועות — האם עושים אז את הברית?" האב היה מופתע מעט מהשאלה, והגם שלא הבין את פשרה, השיב לבנו: "כן, בוודאי שמלים את הבן בחג השבועות, שכן אפילו בשבת קודש מלים את הבן אם מדובר ביום השמיני ללידתו." והשיחה הסתיימה.

כעבור מספר ימים, האם עברה בדיקות שגרתיות בקופת חולים, ולחרדתם של בני הזוג והרופאים, התברר שהיא בהריון. הרופאים הודיעו לבני הזוג בצורה חד משמעית כי עליהם לבצע הפלה בהקדם. הבעל מיהר להתקשר אל רבו ושאלו האם אכן יעשו את ההפלה, והלה פסק שלאור הנסיבות אכן יש לשמוע לדברי הרופאים ולהפיל את העובר.

התור להפלה נקבע כבר למחר, אלא שבאותו הלילה, כאשר האב עמד לומר עם בנו קריאת שמע על המיטה, נזכר לפתע בשאלה המוזרה אודות ברית המילה בשבועות, וביקש לברר: "אולי תגלה לי מה פשר שאלתך על הברית בשבועות?"

הבן השיב בשפתו הטבעית והילדותית: "אבא, אתה בוודאי זוכר שפעמים רבות לימדת אותי שמקובל בידינו מצדיקים וקדושים שקיימת סגולה מופלאה לכל הישועות, והיא שבשעה שפוגעים באדם ומעליבים אותו, והוא אינו מגיב ומכניס את עצמו על ידי כך לחבורת הקודש של 'הנעלבים ואינם עולבים, שומעים חרפתם ואינם משיבים' — זה הזמן הטוב ביותר לבקש ולהתחנן לפני ה׳ יתברך על מה שרוצים."

ממשיך הילד ומספר, והדברים מבהילים כל לב (רק נזכיר שוב — מדובר בילד בן תשע!): "באותו יום, אירע לי דבר קשה בבית הספר. אחד הילדים העליב אותי מאוד מאוד, הוא שפך עלי קיתונות של גנאי, וכל זה לעיני תלמידים רבים, שחלקם החליטו להצטרף אליו ולפגוע בי. למרות שהרגשתי שדמי נשפך, החלטתי שלא להגיב לכינויים הפוגעניים. רצתי לפינה נסתרת, וזעקתי מקירות ליבי, מתוך בכי ודמעות: 'ריבונו של עולם, ספגתי עלבונות ובושות, ולא הגבתי במאומה, ואני אף מוכן למחול בלב שלם לכל המצערים אותי, אך דבר אחד אני מבקש — אנא ריבונו של עולם תן לי אח!'"

הילד, שאינו יודע כלל מהבדיקות של אמו ומההפלה, מסיים ואומר לאביו: "הרגשתי שתפילתי התקבלה במרום. מרוב התרגשות רצתי מהר, ולקחתי לוח שנה, והתחלתי לספור מאותו היום תשעה חודשים, כדי לבדוק באיזה יום ייוולד אחי הקטן. בדקתי ומצאתי שיום לידתו נופל בדיוק שבוע ימים לפני חג השבועות, ולכן באותו ערב שאלתי אותך האם עושים ברית בשבועות. . ."

האב, שנפעם מאוד מדברי בנו, לא יכול היה להתאפק ופרץ בבכי. מיהר לספר לאשתו את המעשה, וכשהאשה שמעה את הדברים המרגשים, אמרה לבעלה: "עלינו לעשות שוב שאלת רב בנוגע להפסקת ההריון, כי אם זכינו להיפקד הודות לתפילה המיוחדת של הבן שלנו — תפילה בעת רצון, מעומק ליבו הכואב של ילד זך וטהור — אולי מהריון כזה לא תצא תקלה."

הבעל התקשר לרבו, ותשובת הרב היתה: "זו שאלה חמורה שאיני יכול להשיב עליה. יש להפנות את השאלה לאחד מגדולי הדור." פנה אפוא האב, עוד באותו הערב, לאחד מפוסקי הדור, ולאחר ששמע הרב את כל פרטי המעשה, ובחן היטב את דברי הרופאים ואחוזי הסיכון, השיב: "אם ההורים חדורים באמונה בה׳ יתברך, יש להם רשות להמשיך את ההריון, ולה׳ הישועה."

(כמובן שאין ללמוד מכאן למקרים אחרים, אלא יש להפנות כל שאלה בפני עצמה להכרעת חכמי ישראל. וע״ע בזה בספר "שיעורי תורה לרופאים" ח״ד עמוד 65.)

חודשי ההריון היו רצופים בבדיקות וביקורות, ובחודש האחרון האם שהתה בבית החולים לשמירה. טרם הלידה, בית החולים גייס צוות של שמונה רופאים מומחים שנכחו בחדר הלידה. תהליך הלידה הניסי עבר בסייעתא דשמיא בשלום — לבני הזוג נולד בן בריא ושלם, וגם האם ניצלה ולא נגרם לה שום היזק מההריון והלידה, דבר שעורר התפעלות רבה אצל הרופאים הבכירים.

(אגב נציין שהברית נערכה מספר ימים לאחר חג השבועות תשע״ד, אך אין זה מגרע בכי הוא זה מהמעשה המאלף וקידוש השם הגדול שגרם לו אותו ילד.)

למדנו אפוא שקיימת סגולה נפלאה: בשעה שאדם הושפל והתבזה, יכול באותה שעה לפעול ישועות, במידה וישתוק ולא יגיב על עלבונו, אלא יפנה אל הבורא יתברך בתחינה, ומסוגל באותה שעה לזכות לניסים.