כיצד החמין פתח דלתות במס הכנסה
הרב ישראל גנץ / רב קהילת אהל שם בגבעתיים
אני רב חדש של בית כנסת וותיק. בשנים האחרונות קיבלתי על עצמי גם את החלק המנהלי של בית הכנסת - אחרי עשרות שנים שהוא לא תפקד מבחינה זו, ביקשתי לפתוח עמותה ולעשות סדר לטובת הציבור. במשך זמן רב מדי, המקום התנהל בצורה פרטית, ללא שקיפות, ללא דוחות, ורבים מהמתפללים היו ניצולי שואה מבוגרים שלא עקבו ולא התעניינו. הייתה עמותה ישנה, שלא תפקדה לא לפי החוק וגם לא ממש במציאות. בקיצור, היה צריך לעשות ממש "סדר פסח" ברמה המנהלית, ואני הסכמתי לנסות להיות עורך הסדר.
הבנתי שאני צריך להחזיק ישן וחדש יחד - גם לשמר את ההמשכיות ההיסטורית שלה וגם לחדש ימיה כקדם. לשמור על ההקשר והשייכות למקום היתה משימה חשובה בתהליך. עברתי את זקן המייסדים, יהודי שעבר צרות רבות, לשכנע אותו להיות שותף במהלך, לחתום על עשרות מסמכים ולהניע מחדש את רישום העמותה. סך התהליך לקח כמה שנים טובות.
כשהחודשים נקפו, אישר רואה החשבון שאפשר לפתוח תיק במע״מ ובמס הכנסה. "במס הכנסה", אמר הרו״ח, "אני יכול לטפל בעצמי, אבל מע״מ - תצטרך להגיע לשם פיזית ולטפל בעניין. אתה צריך להגיע לשם עם כמה עשרות מסמכים, אני אטפל בזה. אכין לך תיקייה ואיתה תלך לשם."
לקחתי תיקייה עבת כרס, אחרי שלמדתי מה יש בתוכה ושמתי פעמיי למע״מ. לבי בטוח בטירונות שעברתי אצל הרו״ח, ואני לקראת הליך פשוט וקל. כך חשבתי לפחות.
הגעתי לשם וקיבלתי יחס מחפיר, שכלל נזיפות, נאצות ו״חינוך מחדש". לא נוח להם להעיר עמותה שהיתה רדומה במשך ארבעים שנה. ביקשו שאמציא מסמך כזה, הלכתי והמצאתי, מסמך אחר בעצם, והשלישי - מה איתו? זה מסמך שלדברי הרו״ח לא ניתן להשיג אותו. לא קיים. רק לזייף משהו מהעבר.
הרגשתי שאני קרוב להישבר. אבל הקב״ה סובב את הדברים אחרת. נפתחה מלחמת חרבות ברזל - דבר שנשמע כאילו הוא לא קשור לענייני מע״מ, אבל תתפלאו לשמוע. בעקבות המלחמה, אי אפשר היה לגשת למע״מ כלל. המערכת נעצרה ולא מטפלים בי בכלל. נראה היה שמצב יותר גרוע מזה לא יכול להיות.
יום אחד, אני מקבל טלפון לא צפוי. "שלום, אני מרשות המיסים. הייתי שמח אם נקבע לארוחה ושיחה. זה בסדר מצידך?" אחרי שהבנתי שמדובר על קבוצת מנהלים שעוברים קורס ורוצים שמישהו יאמר דברי תורה וברכה לקבוצה - הסכמתי מיד, והם הגיעו אלינו לארוחה ושיחה.
מגיעים לשם כארבעים איש מכובדים, בכירים ברשות המיסים מתפקידים שונים. אני, עם המטען שהולך איתי, אומר חצי בצחוק וחצי ברצינות - "הא, אלה שעושים בעיות!" וחייכתי. התגובה עלתה מתוכם "למה ככה?" הקב״ה שלח אליי את ההזדמנות הזו משמים. סיפרתי להם בקצרה את הסיפור ועל כך שאני מרגיש בדרך ללא מוצא.
אחד מהם קם, בכיר במע״מ מסתבר, ושואל אותי "מה בדיוק הסיפור? תפרט לי רגע קצת". אני מסביר שאני רוצה להתנהל בצורה חוקית ומסודרת, ושמדובר בבית כנסת ואני שם בהתנדבות. לאחר פירוט של זמן קצר, הוא מבקש את מספר הטלפון שלי ומבטיח לבדוק את העניין. הוא מצלצל ומנתק ומבקש שאשמור את המספר שלו ואתקשר אליו.
עד שהתקשרתי, הוא התקשר בעצמו אחרי מספר ימים ואומר "מה עם בית הכנסת שלך? שלח לי את המסמכים". לאחר עשר דקות אני מקבל טלפון, ונציגה של מע״מ על הקו. "שמעתי שהיתה לך חווייה לא טובה עם המשרד שלנו. הייתי רוצה שתהיה לך חווייה מתקנת. שלח בבקשה תיאור מדוייק של מה אתה צריך ומה קרה, ואני אהיה אחראית לבדוק את הנושא מתחילה ועד סוף."
לא עברו שעתיים, וקיבלתי את האישור שעליו עבדתי במשך כמה חודשים טובים.
הרגשתי שהקב״ה פתח לי את השער. הזדמנות טובה לפעול גם בתחום של העירייה והתקציבים. וכך היה סיום המעשה.
באותו זמן גם הגשתי לראשונה בקשה לתקציב מהעירייה. כמובן, שוב חסרים מסמכים. התחיל עוד סיבוב של ריצות, ניירות ודרישות. אבל הפעם - קרה משהו מדהים: מי שאחראית בעירייה על כל נושא המסמכים - היא אמא של נער שלימדתי לבר מצווה. היא זיהתה אותי מיד, ואמרה לי: "תביא לאט לאט את כל מה שיש. נטפל בזה יחד."
כשנתקעתי שוב במשהו ברשות המיסים, ה״קשת הרחבה של קשרים" לפי הרו״ח, היא זו שהצילה את המצב. אחרי כחודש אני מקבל הודעה "שלום, היינו אצלכם לחמין ודברי תורה ורציתי לבקש את המתכון של החמין". שלחתי את המתכון, ואיתו בקשה לטפל בעוד איזה דבר שנתקע בסבך המערכת. מיותר לומר - הדבר טופל בצורה זריזה ועל הצד הטוב ביותר.
אחרי שכל העניינים סודרו על הצד היותר טוב, הדבר הגיע למצב שיכולנו לבקש ולקבל תקציב לראשונה מזה ארבעים שנה. רישום תקין, ניהול תקין ועם צינור ישיר לבקשת תקציבים מהעירייה.
העמותה הרדומה - חזרה לחיים.
בית הכנסת, שהיה תקוע שנים - עלה מדרגה.
ומה שהתחיל כמו סיפור בירוקרטי מתסכל - הפך לחוויה שמימית ממש.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה