חשבון מאוזן מאת הזן
הרב יצחק ואפרת גבאי / רב קהילת פנינת אברהם עפולה
האיגוד הוא חיבור פלא בין רבנים ותלמידי חכמים. יש ואתה שומע קהילה שעשתה כך וכך, ואתה מאמץ את הרעיון, ויש ואתה מתרשם מרב שילד מיזם, אחרי שהתבשל אצלו בהריון. כך קרה לי אחרי תשעה באב תשפ״ב. קראתי על פעילות מדהימה של לימוד לבני נוער ביום תשעה באב על ידי כמה רבנים בכמה מקומות, ואמרתי לעצמי — אני לוקח את הרעיון הזה ומביא אותו לידי ביצוע אי״ה. עזרי היא ביתי, תמכה מיד ברעיון והתחלנו במשימה.
מה בדיוק לומדים? באיזה אופן יהיה הלימוד? איך מפרסמים? ועוד רשימת שאלות ארוכה, שנועדה להפוך את המיזם למשהו בר ביצוע על הצד הכי טוב, למען שמו באהבה. אבל השאלה אולי החשובה ביותר היא — מה מביאים כדי לפנק את הלומדים. כשאתה מביא כיבוד עשיר, כשאתה מראה בדרך של הוצאת ממון רב, כמה התורה חשובה לך, כמה הלימוד משמעותי — אתה נוטע בלב הלומדים שהם הסיירת של הסיירת, שהם עושים את אחד משלושת הדברים עליהם העולם עומד.
ההצלחה היתה מדהימה, וכמובן שלשנה אחרת קבעום ועשאום. בהכנות לתשעה באב תשפ״ד, הודענו על סעודה חלבית חגיגית בסיום הצום לסיירת הלומדים. עם ישראל כולם קדושים, ואני בטוח שהנוער היה בא ללמוד גם אם לא היו מבטיחים לו ארוחה דשנה. אבל כמו שהזכרנו — הארוחה מראה כמה מכבדים את התורה ולומדיה.
בשנה זו, הייתי רגוע לגמרי. הגבאי הצדיק אצלנו אמר לי — הסעודה עליי. היו לו שוברי קנייה בפיצריה סמוכה, והוא היה מוכן להשתמש בהם לטובת הלימוד הפורה. באמצע הצום מודיע לי הגבאי כי יש תקלה והוא מתנצל אלף פעמים, אבל המסקנה היא שאין כיבוד ואין מימון לכיבוד. הפיצריה לא עובדת בצאת הצום, והשוברים מתאימים רק למקום הזה. לצערו הוא לוקח צעד אחד אחורה. אמצע יום תשעה באב, אנחנו בצום, ומאין יבוא עזרנו?
למרות שאישית אני פחות בקטע, אשתי החליטה לפתוח באגרות הקודש של הרבי כמה ימים לפני כן. לא היה ברור לה מה היתה הכוונה, עד שהגיע המעשה הזה והאסימון נפל. התשובה לא הפתיעה. היתה שם תשובה ארוכה למה לא להפסיק דברים של קדושה, גם אם יש קשיים, וה' יעזור. וה' עזר. אשתי שלחה אותי לקניות מרובות. אבל אתם יודעים מה — לפעמים אתה רואה כמה הדברים מחושבנים בדיוק נמרץ, ואתה מקבל את זה מאת ה' כאות שאכן מעשיך רצויים, ולא רק כוונתך רצויה. כעין דרישת שלום משמים.
אשתי פותחת קבוצת פייסבוק בצהרי תשעה באב ומבקשת מאנשים לתרום בעין יפה. האנשים הביאו והמלאכה היתה דים. לא ידענו כמה יעלו הפיצות והשתיה והפינוקים, אבל כבר הזמנו וקנינו ועשינו. והכסף? הקב״ה ייתן. אשתי היתה מלאת אמונה בו, ולא היה לי צל של ספק שאשתי גוזרת הקב״ה מקיים.
ואז ראינו את החיוך של ריבונו של עולם. חישבנו ומצאנו שההוצאות וההכנסות היו ממש אותו סכום. ההכנסה היתה גדולה בחמישה שקלים יותר מההוצאה. אולי הקב״ה רמז לנו שידו עוד פתוחה לכלכל עד בלי די, ואולי הוא רמז לחמש אצבעות, אשר מידו הפתוחה נתן לנו והשביע רצוננו.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה