ניגון משיב נפש
הרב רועי כהן, רב קהילה ברעננה, מספר על הרב והרבנית סעייד, רב ורבנית קהילה וגם פעילי הגרעין התורני בקריית אונו.
קרובת משפחה של הרב רועי גרה בקריית אונו. בקריית אונו יש איזורי בנייה חדשים, ובהם בניינים עצומים כאלה שספק אם יש מי שמכיר את כל דיירי הבניין. אפילו וועד הבית לא מתיימר להכיר את כולם. כל בניין שם יכול להיות בקלות מספר האנשים ביישוב קטן בשומרון.
בתה של דודה פירחה היקרה, דודה של הרבנית כהן, גרה באחד מהבניינים העצומים. במשפחת סעייד — הרב אוריאל והרבנית צביה — שניהם לבביים ומסבירי פנים תמיד. אבל את הסיפור הזה, הדודה זוכרת להם והוא חרוט על לוח לבה כבר למעלה מעשור.
כשדודה פירחה נפטרה, בתה חיה היתה במצב רוח ירוד מאוד. ברור — אין כמו אמא, והבת הזו היתה קשורה במיוחד לאמה. היא ממש נכנסה לאווירת נכאים וקושי נפשי. באותה תקופה, אירוע מצער נוסף ניתך על המשפחה, והבת הרגישה שהקרקע נשמטת מתחת כפות רגליה.
בשעה הקשה הזו, פגשה חיה את הרב והרבנית בדשא בין הבניינים, מחברים עם הגיטרה את עם ישראל סביב הדלקת נרות חנוכה. כשחיה ירדה, ועל פניה דמעות וכאב לב, מיד הבינו הזוג סעייד שדרוש כאן חיבוק, דרושה כאן רוממות רוח. היא הוזמנה — לא בפעם הראשונה — אליהם הביתה, והשתתפה בניגונים ובשירה לכבוד חנוכה, ולטובת הרמת הרוח שלה בשעה קשה. עם גיטרה, צלחת עוגיות ולב חם מאין כמוהו, הלב שלה התחיל להיפתח, והחיבוק התקבל מכל הלב.
"הם יושבים בסלון," מספרת בת הדודה, "שרים ומנגנים, כמו שהמלאכים שרים בגן עדן. בתחילה היא ניסתה להתנגד, להסתכל עליהם רגע, לבחון אותם. אבל כשהיא ראתה את מאור פניהם וקדושת הרגע, היא התמסרה לשירים ולנגינה, והרגישה שבכל שיר הנפש שלה עולה עוד מעלה אחת למעלה. משהו בשירים, בקול של הגיטרה, בשירה של הרב סעייד, נכנס ישירות לתוך הלב."
היא מספרת ונזכרת שזו לא פעם ראשונה שזה קורה. "הם הצילו אותי, הם חיזקו אותי," היא מתרגשת, "וזו לא הפעם הראשונה. הם הרימו אותי מהקרשים."
"אני יודעת שאני מוזמנת אליהם תמיד. הם העוגן שלי, הזוג המופלא הזה." מי יודע לעוד כמה לבבות נכנסו הזוג סעייד. אנחנו שמענו את הסיפור רק מכיוון אחד מפתיע ולא מפורסם.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה