אוהב מתנות מחייה אהבות
הרבנית יעל שבח על הרב רזיאל (רב הישוב חוות גלעד) הי״ד
ערב אחד, בשעה מאוחרת אחרי יום עמוס, הילדים כבר במיטות ואני התכוננתי ללכת לישון. רזיאל הודיע שהוא יוצא רגע כי יש מישהו בחוץ שרוצה לדבר איתו.
ידעתי שכמה שעות קודם הוא קיבל שאלה בהלכות טהרת המשפחה והיה טרוד בה. הוא התקשר לרבנים ולחברים להתייעץ ולדון, על מנת לפסוק לשואל פסיקה נכונה ואמיתית. כמובן שבשלבים אלה, מפאת כבוד הזוג, לא היה לי מושג במי מדובר וגם לא מה המקרה. אבל הבנתי שהיציאה שלו כעת מחוץ לבית ככל הנראה קשורה בזה.
הלכתי לישון, מורגלת בכך שמסתבר שהוא יבוא לישון מאוחר, לאחר שישקע בשיחה ובדיבור תומך שאולי יעודד אדם שזקוק לכך, דווקא בשעה כה מאוחרת.
כמה שעות אחר כך התעוררתי לשמע שמי, פתחתי עיניים בחושך וראיתי את רזיאל יושב על המיטה עם מחשב נייד פתוח, מעיר אותי חרישית. "קומי" הוא אומר לי בקול שקט, מבטו על המחשב הנייד שהניח על ברכיו. "אני צריך עזרה" הוא מתנצל על הפסקת השינה שלי, כשבפניו מצוקת אי ההבנה את השפה בה המחשב מדבר.
הסתכלתי בשעון, השעה היתה אחת בלילה, לא ממש הבנתי במה מדובר. "מה העניין?" שאלתי.
"אני צריך שתמצאי לי צימר לעוד שבוע, משהו לא יקר, תנסי אולי דרך הסתדרות המורים, לזוג במקום יפה". ידעתי שאחד החסרונות (או היתרונות) הבולטים של רזיאל היה חוסר ההתמצאות שלו בכל מה שקשור לעולם הזה: במדיה, במחשבים, במצב הכלכלי בבית ובתפעול הפלאפון. הוא פשוט היה אנטי טכנולוג.
קמתי בעיניים מטושטשות והתיישבתי לידו, לקחתי אליי את המחשב ושוטטתי כמה רגעים באתרים שונים עד שמצאתי משהו שהתאים למה שרזיאל חיפש.
"את יכולה לכתוב לי פתק?" הוא שאל. כמובן שהסכמתי, סקרנית להבין במה מדובר. "תכתבי ככה: לצערי לא הצלחנו להתיר לכם, אבל קחו מתנה ממני, כשתהיו מותרים".
הוא הדפיס את השובר, לקח את הפתק, אמר "תודה" ויצא שוב.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה