איך שיעור נולד
הרב אבינדב אבוקרט / רב קהילת אבני החושן בגבעת שמואל
דומה כי לספר איך נוצר שיעור הוא לחשוף את אחת החוויות האינטימיות ביותר שיש ליום תורה ומציאת חידושים בה. אבל חבל להשאיר את התהליך ספון בלב — לאדם הדתי ולא לחשוף מעט ממנו לאור. הדברים שונים מלומד ללומד, מבית מדרש למשנהו, מנפש אחת לאחותה. הנה אחת מן הדרכים.
תחילה, בוחרים נושא. לעיתים השכל בוחר מה שחשק לעיין בו, לעיתים הלב נמשך להרהר בענין. לפעמים סימנים רבים מאותתים על אותו מקום, לפעמים די במשפט אחד בעלון אחד באמצע כסלו בשביל להוליד את דרשת שבת הגדול.
אחר כך, משוטטים בבלי דעת. הלומד פותח ספרים, מעיין בתשובות ארוכות, נותן למרשתת להוליך אותו בטח ושולל, צולל בכרכים או בחלונות פרויקט השו״ת. לפעמים המוח מבוכה — סוער, לפעמים הוא נכבה, לפעמים הביטחון מציף את הלב, לרוב.
ואז, מתיישבים לכתוב. כותבים רשימה. רשימה של נושאי השיעורים, של מבנה השיעור, של המהלך מן הפסוק אל הפסק. רשימה זו תמיד משתנה, אבל קריאת כיוון יש בה. והרשימה נכתבת על פתק קטן, שלא להותיר ליד לכתוב יותר מדי.
מתחילים לבנות את הבנין, מקור מצטרף למקור, סברה נבנית על גבי חברתה, האחרונים מבארים דברי הראשונים, משפט במקום אחד צולף למשפט במקום אחר. ודברי תורה עניים במקום אחד, ועשירים במקום אחר. אסור להתייאש, דפדוף אקראי — כמה שהם עשירים — יש מאין, החכמה מאין תמצא. בספר יכול להוליד מהלך שלם.
אבל תמיד, חסר היהלום. משהו שיהפוך את הקרביים, שבהעדרו קשה לעצום עין ובהימצאו קשה להירדם. בעולם המודיעין קוראים לזה "ידיעת הזהב". ידיעה שהכל בנוי עליה, שעד שבאה הרגשת שרק חזרת על דברי חבריך. היא יכולה להפוך את כל הבנין על פניו או ליצוק ליסודותיו בטון. והיא תמיד תתחבא. [כך למשל בפינה הדרום מזרחית מפורום אוצר החכמה שבה נמצא חידוש של הגאון מוילנה. ] יש והיא מכוונת לסברה שחשבת עליה מעצמך ואז אין לך אושר גדול מזה. יש והיא מרסקת את הבנתך לרסיסים ואז יש בידך שיעור נוסף בענווה.
כעת נשאר להכין את דף המקורות, זה שבו הדברים יסודרו אריח על גבי לבינה. שהלומד יפגש עם המפה שכתב המלמד אחר שהלך בארץ לא זרועה. אין לזלזל בדף זה, אין הוא מדף עליו נערמים ספרים אלא מפה רקומה שכל מילה בה מדגישה את השולחן הערוך.
גם לאחר כל זאת, תורה שבעל פה תובעת את עלבונה. איך אפשר לכלוא את הרוח בתוך מילים, לבטא את הייסורים של השאלה והעונג של התשובה בתוך קווים מוגבלים. חסד עשה הבורא שהותיר שוליים לדף, חלל לבן מחוץ לאותיות שחורות. שם יופיע שוב אותו כתב יד מהוסס מן הרשימה הראשונה. זה שיבקש להזכיר את החידוש שלא ניתן לכתוב, את הסברה החיה שהאות תהרוג.
וכך מושלם לו מסע שאין דומה לו. כזה המבקש לשמוע את קול האל העונה כהד מחזק לקולו של האדם. הנע בין נפש מיוסרת למקור מים מנחם, המכיל שעות של התחבטות סברה לתוך עמוד אחד או כמה הערות שוליים.
ולוואי שיתקבלו הדברים על לב שומעיהם ויהדהדו עד לישיבה של מעלה. שם יכרכו בספרי החידושים של התלמידים הותיקים המונחים בספרייתו של משה רבינו. אותיות מהוססות, שפתיים דובבות, וכתב יד רועד. כמו הקול המסיים את השיעור במילים "רצה הקב״ה לזכות את ישראל".
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה