בימי חוה״מ קי״ל שאין לעשות מלאכה — חוץ למי שאין לו מה לאכול, או שאם לא יעבוד יפוטר מהעבודה, אז יהא מותר לו לעבוד, ואם יש ביכולתו יוציא ימי חופשה וכדומה.
היה מעשה בצדיק כמוהר״ר רבי מסעוד אסולין זלה״ה מהעיר טירניר (היה רב בית הכנסת ושימש חזן, שוחט, מוהל במרוקו). המעשה אירע ביום שני בחול המועד פסח. יצא הצדיק לכיוון השוק כדי למכור לערבים מספר רצועות עור, אותן הסתיר מתחת לגלימתו בגלל חול המועד, שכידוע אסור לעבוד בחול המועד כמובא במשנה ״מבזה את המועדות״.
איש הדור פנים פגש בצדיק ושאלו לאן פניו מועדות. הצדיק ניסה תחילה להתעלם, אך לשווא. האיש התעקש ואמר שהוא מרגיש שהצדיק רוצה למכור דברים בשוק וזה לא מקובל בחול המועד, ובפרט אדם בדרגתו ובמעמדו של הצדיק כרב בישראל. אז סיפר לו שהמצב הכלכלי קשה ולכן עושה זאת בלית ברירה, ושהמכירה תהיה רק לערבים כדי שיוכל לקנות מצרכים לחג וכדומה.
איש המעלה נתן לצדיק מטבע זהב ואמר לו: לך לשלום לביתך, ובמטבע זה תקנה כל צרכי החג. לאחר קבלת המטבע, האיש נעלם כלא היה. וכשהגיע לביתו סיפר לבני הבית שאכן הרגיש שהאיש הדור הפנים היה אליהו הנביא.
מאז ב״ה לא פסק השפע מביתו, ויכל לשבת ולהתמסר ללימוד התורה ולגמילות חסדים. תופעה שעברה במשפחה בבחינת ״ברכת ה׳ היא תעשיר״, ועד היום אנו מחפשים את מטבע הקסם. (מתוך הספר כת״י ״משפחת אסולין ורבניה״)
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה