סיפר לי בנו של הרב נחמני שרק פעמיים אביו הכה אותו. הפעם הראשונה היה בזמנו אחד מגדולי הרבנים, שאחד מפסקיו הכה עשרות אלפים מעולם התורה, ומתוצאה מפסק זה קימו עצרות של תפלה. גל מחאה זה הגיע עד לתלמוד תורה שבו התחנך בנו של רבנו. אחר הצהרים הגיע הילד לביתו, וסיפר לאביו: "רב פלוני אינו נקרא רב. . ."
מיד הכה אביו על לחיו. כשניסה לשאול למה, קיבל תשובה: "כל הרבנים כך מדברים?" וקיבל הכאה נוספת.
ואז אביו סיפר לו מעשה על שני אדמורים שחלקו אחד על השני, ואחריהם המחלוקת נמשכה בין החסידים. כשהגיע הזמן והאדמורים הלכו לבית עולמם, נשאל האדמור הראשון: "למה חלקת על חברך?" והשיב: "שהוא עבר על הלכה."
נשאל האדמור השני על מעשיו, התחיל להביא הוכחות למעשיו. נפסק בבית דין של מעלה ששניהם לגן עדן. עם הזמן הסתלקו גם החסידים לבית של מעלה. נשאלו: "למה נכנסתם למחלוקת?" השיבו: "כבוד התורה." ונשלחו אלו ואלו אחר הכבוד לגהנום.
ואז הרב הפטיר בבנו: "הרבנים מדברים זה תפקדם, אבל למה אתה חווה דעה? ובנוסף, בבתינו לא מדברים על רבנים. . ."
פעם שנייה הוכה על ידי אביו בגלל מריבה עם חבר בצורה לא מכובדת. ואז אביו ביקש שיסתובב, והכה מאחריו שלא יראה את המכות.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה