בשנת התרס״ג, לא היה מלך במרוקו דבר שערער את ביטחון התושבים, וכל דאלים גבר, היו מסתובבים קבוצות שודדים ובוזזים. ויהי יום שישי י״ג הניסן בבקר, הגיעו הערבים כחיות טרף להשמיד, להרוג ולאבד, וכלי זיין בידם לבוז את המלאח היהודי. מיד כל תושבי המלאח זקנים עם נערים ברחובה של עיר להתפלל, היה מעמד נורא. והרב כמוהר״ר חיים משאש זלה״ה נופל על הארץ, וזקנו הלבן והטהור שיורד על פי מידותיו מתגולל בעפר, וצועק צעקות גדולות ומרות ומעורר הלבבות בקול חוצב להבות אש לעשות תשובה. ואומר: בני שובו אל ה׳ בכל לבבכם, אולי ירחם ה׳ עלינו ולא נאבד. ואפתח פי במזמור שמע ישראל, מזמור יענך ה׳, וכל הקהל חוזרים אחריו פעם אחר פעם.
ובעודם מתפללים נשמעים קולות ברקים ורעמים של כדורי העופרת של האויב עוברים מעל ראשי המתאספים לתפלה, עד שנתבשרו מאת צפופים מעל החומות כי נפלה עליהם אימתה ופחד על כל אויבינו וברחו כולם ונתפזרו לכל רוח. ברוך העונה לעמו ישראל בעת צרתם.
ולא עברו ימים אחדים עד שנפל הרב למשכב וחוליו נמשך עד שנשבה ארון האלדים בח׳ תמוז שנת התרס״ד.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה