בגיל חמש עשרה, נתבקש הנער ר׳ יהושע מאמאן על ידי אביו הגאון רבי רפאל עמרם מאמאן זצ״ל מרבני העיר צפרו, ללמוד מלאכה, דבר המקובל בצפון אפריקה, שתלמידי חכמים היו מתקיימים ממלאכה, כמאמר התנא ״יפה תלמוד תורה עם דרך ארץ״. הרב הלך ללמוד את מקצוע הנגרות, אך ראשו של הרב בהוויות אביי ורבא. הנגר מתפלא כה בחור מוכשר, וידיו אין עמו, עד שהנער מגודל תשוקתו לתורה שב הנער לבית אביו, ואמר: ״אבא, חשקה ליבי בתורה בלבד״.
אביו קבלו וידע שעוד נועד לגדולות. אחיו ניסה להניע אותו מהחלטתו מללמוד יום שלם, והוסיף: ״ממה תתפרנס אתה וב״ב? ״ הרב הוסיף: ״מוכן אני ללמוד מעוני, נפשי קשורה בעבותות אהבה לתורה״. וסיים הרב: ״ובי התקיים מאמר חז״ל: כל המקיים את התורה מעוני סופה שמקיימה מעושר״.
ולימים התפרסם הרב בשמו ההולך לפניו, הרי הוא מרן הגאון הגדול הרב יהושע מאמאן שליט״א, זקן רבני מרוקו ומותיקי הדיינים בעולם, ומחבר שו״ת עמק יהושע ז״ח.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה