מספר יהודי בשם חנן רובי. הייתי קצין צעיר בתוכנית נתיב בצבא שעוסקת בגיור של חיילים, ונתקלתי בסיפור מסובך ורגיש של חיילת סביב הגיור. היא הייתה מאוד נסערת ולא רצתה לשתף אף אחד מהמערכת הצבאית ברקע. אני הכרתי את הסיפור ולא ידעתי מה אני עושה עם זה. התייעצתי עם אבא שלי. אבא שלי אמר שווה להתקשר לרב חיים דרוקמן. הייתה שעה קצת מאוחרת והרגשתי לא בנוח. התקשרתי לרב ומיד התנצלתי על השעה המאוחרת ומילות צליחה כאלה ואחרות ומיד קטע אותי ואמר זה בסדר ממילא אני לא ישן בשעות כאלו.
הוא שמע את הסיפור ואמר אפשר לשאול עד כמה היא נסערת? עניתי מאוד. השיב לי הרב אם כך תבואו אליי עכשיו. חשבתי שהרב בגלל שהוא מבוגר אולי לא שמעתו. ציינתי שאנחנו בירושלים. להגיע אליו ייקח לנו כשעתיים. הסברתי את זה לרב והוא אמר כן כן הבנתי אחכה לכם פה עם תה ועוגיות.
נסענו אל הרב, הגענו בסביבות אחת בלילה. הרב הקשיב, הבין את כל הפרטים, שאל שאלות וחום ואהבה. בסוף השיחה הוא אמר אני מבקש התנצלות. אני אצטרך להתייעץ, לחשוב על הדברים בשביל לעזור וייתכן שהדבר ייקח לי כמה ימים. אם אתם רוצים מוזמנים לישון פה, יש לנו מקום, שלא תצטרכו לנסוע בלילה.
סירבנו בנימוס, הגענו מאוחר לירושלים ותעבור כמה שעות בודדות של שינה. ב-7 בבוקר כבר הרב מתקשר ואומר מצאתי פתרון, הסתדרתי טה טה טה טה. הייתי בהלם, מתי הרב ישן? שאלתי. הוא אמר אמרת שהיא נסערת, רציתי לעזור.
טוב, אני נתקשר להודיע לה, היא בוודאי תשמח. הרב מתקן אותי, אין צורך. כבר אני הודעתי לה.
כעבור 13 שנה היה מפגש אצל הרב דרוקמן עם כל מיני אנשים, היו שם ממונים. וניגשתי אל הרב, חיכיתי בתור לדבר איתו בסוף. הרב זוכר אותי? בוודאי שאני זוכר. אתה יודע כמה אנשים כעסו עליי על מה שעשיתי אז בעקבותיך? חייכתי. ואמרתי אני מקווה שאותה חיילת בוודאי העריכה את הדברים. אני מקווה שגם היום היא נשואה ויש לה ילדים והיא במקום טוב.
אמר לי הרב אתה מקווה, אבל אני יודע. הוא אמר את זה בכזאת החלטיות שחשבתי שהוא אומר ברוח הקודש. אבל ההסבר היה פשוט הרבה יותר. אני בכל שנה מתקשר להתעניין בשלומה. 13 שנה, ככה רב היה עושה.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה