מגיפת הארבה שכמעט היתה בצפת בגלל עני בזמן האריז״ל
ז. יום אחד באמצע הלימוד אמר הרב שתוקו, ואחר כך אמר ברוך דיין האמת. שאלו לו למה אמר כך, אמר להם: תדעו ששמעתי הכרוז שמכריז ברקיע שיבא ארבה בכל גבול צפת ויאכל את כל עשב הארץ ולא ישאיר מחיה בצפת. וכל זה בשביל עני אחד שמו רבי אלטאראז שיושב ומתרעם על הקב״ה על רוע מזלו ובוכה במרירות נפשו. והשי״ת לא יוכל להתאפק על שכיניו הרעים שיודעים בצערו ואין מרחמין עליו, לכן נגזרה גזרה זו. לכן למען ה' גבו ביניכם מעות והוליכו לו לעני הלז, אולי יתעשת האלהים לנו ולא נאבד.
וכן עשו וגבו ביניהם כמו חמשה זהובים ושלחו לו על ידי אחד מן החברים. ויבא לביתו ומצא אותו מושכב ארצה והוא צועק ובוכה. ויאמר לו החבר: מה לך כי תזעק? אמר לו: ולא אבכה על רוע מזלי, שכל פרנסתי ופרנסת בני ביתי היתה שהייתי ממלא מים ומוכר, והיום נפלו הקורות ונשברו החביות והקנקנים ואין לי במה לקנות אחרים תחתיהם, ולזה אני בוכה לפני ה' לאמר: וכי יותר רשע אני מכל העולם?
ויהי כשמוע החבר שצדקו דברי הרב, אז נתן לו המעות ואמר לו: בשבילך נגזרה גזרה עלינו, לכן מחול לנו והתפלל לה' שיבטל הגזרה. וכן עשה והפיל עצמו לארץ ובכה לפני ה' שיבטל הגזרה. והחבר חזר למקומו וספר לחברים וחזרו ללמוד.
ובאמצע הלימוד ותחשך הארץ וישאו עיניהם ויראו חיל כבד של ארבה וייראו מאוד. אמר להם הרב: אל תיראו, שכבר מחל העני על עלבונו והתבטלה הגזרה, ועתה אל תיראו. וכן היה, ויהפוך ה' רוח חזק וישא את הארבה, לא נשאר ארבה אחד בכל גבול צפת.
אמר להם הרב: ברוכים תהיו שבשבילכם נתבטלה הגזרה. ומאותו היום והלאה היו כל אנשי צפת משגיחים על העני ההוא.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה