רבינו האריז״ל ורוח קדשו בצפת
ג. מעשה שהיה שאנשי צפת מינו עשרה חכמים ונבונים ובכללם האר״י ז״ל להיותם ממונים על העבירות. ויום אחד קם אחד מהממונים לילך לבית הכנסת להיות מעשרה הראשונים כמנהגו הטוב, ופתח החלון לראות אם האיר היום וראה אשה אחת מקושטת יוצאה מפתח חצירה. ויקם הממונה וילך אחריה וראה שנכנסה בחצר, ששם היה איש חשוד באשת איש. ויאמר הממונה: אכן נודע הדבר שהאשה הזאת מופקרת לזנות, ושם אנשים לשמרם מעבירה.
וילך הממונה לבית הכנסת ויצוה לשמש שאחר התפלה יקבץ כל הממונים, ויעש כן. ונקבצו כולם וקם הממונה להעיד מה שראה בבקר. וקודם שפתח פיו קדמו הרב ואמר לו: אל תדבר סרה על בנות ישראל הכשרות, שהאשה אשר ראית היא נקיה מכל חטא. ולכן הלכה בהשכמה שלא יסתכלו בה בני אדם. וסיבת הליכתה היתה ששם באותו חצר בא איש אחד ממערב והביא לה מבעלה אגרת ופקדון, ושלחה לו לאמר שישלח לה פקדונה. ושלח לה לאמר שבעלה מסר לו סוד שיאמר אליה, ומילי לא ממסרן לשליח. ולכן הלכה.
וכששמע הממונה כן שתק והלך לעשות חקירה על הדבר ונמצא שצדקו דברי הרב. ובא לפניו ואמר לו: נעניתי לך, מחול לי. ענה הרב ואמר לו: מה עשית לי? לך אל האשה ושאל ממנה מחילה על שחשדת אותה. וכן עשה. ונתחזק האר״י ז״ל לנביא.
ואפילו הכי שני תלמידי חכמים גדולים לא היו מאמינים בו. ויום אחד באו לנסותו ומצאו אותו בחוץ ויאמרו לו: אתה האיש הנביא שאתה יודע מה שעשה האדם בימיו. ומרוב ענותנותו כחש להם ואמר: לא, לא נביא אנכי ולא בן נביא אנכי.
ובעוד שהיה מדבר, והנה איש עובר ונגע בלבוש הרב. ויאמר לו: ה' ימחול לך, שהצרכתני לכמה טבילות בשבילך. ויהי כשמעם הדברים כן רצו אחרי האיש ויאמרו: הגד נא לנו מה עשית שכך דבר עליך הרב? תגיד לנו ונלך עמך אצל הרב ונחלה פניו שיתן לך תקון. ואם לאו הוא ימות באין מוסר.
ואז נבהל האיש ואמר: מה אדבר ומה אצטדק? האלהים מצא את עון עבדכם. שהלילה הייתי שכור והנחש השיאני ונכשלתי בעבירה.
ויהי כשמעם הרבנים כן תמהו וילכו עם האיש ההוא לפני הרב וחלו פניו שיתן לו תקון. וכן עשה. והרבנים לא משו מתוך האוהל.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה