רב אחד ביקש מרבי ישראל הכהן ''החפץ חיים'' להצטרף אליו לדבר מצוה. בהיותם בדרך הם נכנסו לאכסניה יהודית כדי לאכול. בעלת האכסניה היתה ידועה כאישה יראת שמים ומקפידה מאד על דיני הכשרות. לאחר שהם סיימו לאכול ניגשה אליהם בעלת האכסניה ושאלה אותם: האם האוכל היה טעים לכם?
רבי ישראל ''החפץ חיים'' אמר: האוכל היה טעים מאד. ואילו הרב השני אמר: התבשיל היה מבושל טוב אך הטעם שלו היה תפל כי היה חסר לו קצת מלח.
לאחר שהלכה בעל האכסניה אמר ''החפץ חיים'' לרב השני: כיון שנכשלת באבק לשון הרע אני חוזר לביתי ואיני ממשיך איתך בנסיעתך לדבר מצוה.
התפלא הרב השני ושאל את ''החפץ חיים'': מה עשיתי? בסך הכל אמרתי שבמאכל חסר קצת מלח.
אמר לו החפץ חיים: עכשיו בעלת האכסניה תלך למבשלת שלה שהיא בטח אישה עניה וכל הפרנסה שלה תלויה בבעלת האכסניה והיא תצעק על המבשלת ויהיה ריב ביניהם. ובעלת האכנסיה תאמר למבשלת שהרבנים אמרו שהאוכל לא מבושל כמו שצריך.
הרב השני אמר ל''חפץ חיים'' - כבודו מגזים. והחפץ חיים אמר לו: בוא איתי למטבח. הם נכנסו למטבח והם ראו שבעלת האכסניה והמבשלת רבות ביניהם.
והם שומעים את בעל האכסניה אומרת למבשלת: איך את אומרת שבישלת טוב והרי הרבנים מלאים טענות נגדך שאת לא יודעת לבשל, ולא רק שלא בשלת טוב אלא את מזלזלת ברבנים ומשקרת ואומרת שהאוכל שלך הוא יוצא מן הכלל?
המבשלת התחילה לבכות, ואז התברר שהיא גם אלמנה.
''החפץ חיים'' ניסה להרגיע את שתי הנשים ואמר: אני ברוך השם מרגיש טוב והאוכל היה טעים, אך הרב השני לא מרגיש ובגלל זה הוא לא מרגיש טעם בפה.
ואחר כך אמר ''החפץ חיים'' לרב השני - מדובר באלמנה, לך ותפייס אותה ותפצה אותה בכסף. הרואה אתה כמה חמור לדבר אפילו אבק של לשון הרע?
הרב השני נדהם ממה שקרה ואמר ל''חפץ חיים'' – אתה בעל רוח הקדש.
השיב לו החפץ חיים - לא אין לי רוח הקדש, אני יודע שצריך להקפיד על דיני ''שולחן ערוך'' וחומר איסור לשון הרע.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה