מעשה באחד מגדולי ישראל רבי ישראל מהעיר סלנט שברוסיה, שלמד תורה בשעת לילה מאוחרת בביתו, כאשר כל בני העיר היו ישנים. לפתע שם לב רבי ישראל שבבית אחד בקצה העיר דולק אור של נר, הבית היחיד בעיר שבו דלק האור בלילה. רבי ישראל היה רגיל ללמוד מכל דבר שקרה לו בחיים איך להחזק ממנו לעבודת ה' וכך גם כעת.
הוא יצא מביתו והלך בעקבות האור. להפתעתו הוא ראה מבעד לחלון איש מתקן נעליים לאור הנר. רבי ישראל רצה לשוחח עם אותו יהודי מתקן הנעליים, הוא דפק בעדינות על הדלת הדלת נפתחה ורבי ישראל הוזמן להכנס. בעל הבית היה מופתע ונרגש שזכה לביקור בלתי צפוי של אורח חשוב כל כך, שהיה אחד מגדולי הדור בתקופה ההיא.
מדוע אתה ער בשעה כל כך מאוחרת שאל רבי ישראל ? ובעל הבית השיב: סנדלר אני, ויש לי ברוך השם משפחה גדולה שאני צריך לפרנס, ולכן כאשר אני לא מספיק לסיים את עבודתי בסנדלריה, אני לוקח את הנעלים לבית שלי להמשיך ולנסות לתקנן, וכך אני מתקן נעליים כל זמן שהנר דולק.
התרגש רבי ישראל מדברי הסנדלר ובירך אותו בשפע של ברכות.
בליל שבת הוא נשא דרשה בפני תלמידיו ואנשי קהילתו ובמהלך הדרשה הוא סיפר להם על פגישתו עם הסנדלר באותו הלילה, ואמר להם: כמה מוסר אפשר ללמוד מיהודי זה ''כל זמן שהנר דולק אפשר וצריך לתקן'', והנר הוא משל לנשמה היהודית שנמצאת בגופו של כל יהודי, וכל זמן שאנחנו חיים, כל זמן שהנשמה מאירה בגופנו צריך לתקן לשוב בתשובה ולעשות מעשים טובים.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה