שנים רבות היה ר' אלעזר אזכרי (בעל ספר "חרדים") שמש בבית הכנסת של האר"י בצפת. והיה האיש עניו ונחבא אל הכלים, ואף אחד לא ידע על גדולתו בתורה, ואף גורי האר"י לא ראו בו אלא איש פשוט.
פעם אחת, בל"ג בעומר, יצא האר"י עם חבורתו הקדושה למירון, לרקוד בהילולה, ואף רבי אלעזר יצא עמם ורקד עם הרוקדים.
לפתע הופיע זקן אחד, בעל הדרת פנים, לבוש בגדים לבנים. תפס הזר את השמש בידו, משך אותו מתוך המעגל, ורקד איתו ביחידות. רקדו השניים בדבקות ובהתלהבות. רקעו ברגליים, והתרוממו כטפח מעל פני האדמה.
הביטו גורי האר"י ברוקדים, ותמהו: מיהו הזקן הזר שהופיע לפתע? והנה קם האר"י שעמד מן הצד שקוע במחשבות, ניגש אל שני הרוקדים, ביד אחד לקח את ידו של הזקן הזר, בידו השניה החזיק בידו של ר' אלעזר השמש, ורקד אתם שעה ארוכה בדבקות ובשמחה רבה.
השתוממו גורי האר"י על רבם, הרוקד כבר שעה ארוכה עם השמש הפשוט, ואף העזו לשאול אותו על כך.
רבנו – אמרו לו מבינים אנו את ריקודו עם הזקן הזר. אמנם איננו מכירים אותו. אך בוודאי שהוא אדם גדול. אבל מתפלאים אנו מדוע זה רקד רבנו עם השמש הפשוט אלעזר? האם זה נאה לכבודו של רבינו לעזוב את תלמידיו ולרקוד שעה כה ארוכה עם השמש?
חייך האר"י הקדוש ואמר: אם זה היה נאה לר' שמעון בר יוחאי בכבודו ובעצמו לרקוד עמו שעה כה ארוכה, בוודאי ובוודאי שזה נאה לי...".
ומאז גדל כבודו של ר' אלעזר השמש בעיני גורי האר"י.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה