נולדתי בצפת ומצד אמי ע''ה אנחנו דורות רבים בעיר הקודש צפת. אביו של סבי ז''ל היה ידוע כאיש צדיק בצפת. שמו היה רבי בכור מכלוף המוזג זצ''ל והוא נפטר ככל הנראה במהלך מלחמת העולם הראשונה. הוא קבור במערת קבורה בה קבורים רבנים ואישים חשובים מצפת שחיו לפני למעלה ממאה שנה.
כאשר סבא היה בן תשע קרא לו אביו הנ''ל ואמר לו לקרוא לשכן ששמו עובד כי הוא הולך למות. השכן הגיע, הסבא רבה ביקש ממנו לברך בורא פרי האדמה וסבא ענה אמן. לאחר מכן הוא אמר לשכן: "אני אתחיל לקרוא שמע ישראל ואתה תמשיך אחריי". הסבא רבה התחיל לקרוא קריאת שמע ובאמצע קריאת שמע יצאה נשמתו.
הסיפור הזה היה שמור בזכרוני שנים רבות ותמיד הטרידה אותי השאלה מניין ידע הסבא רבה שלי שהוא הולך למות? את התשובה קבלתי עשרים שנה מאוחר יותר.
כאשר התחתנתי עם רעייתי שתחי' הוריה גרו בפתח תקוה, ובאנו לחג הסוכות מצפת לפתח תקוה. התפללתי עם חמי ז''ל בבית הכנסת שבבית האבות ברחוב מונטיפיורי ושם ראיתי ישיש שלבש לבוש חסידי ושמו רבי ישראל שפירא. הוא היה אז בן תשעים וחמש. שוחחתי איתו ארוכות והוא סיפר לי שהוא חסיד בויאן ובצעירותו הוא היה בטבריה.
הוא סיפר לי שהוא הכיר את הסבא רבה שלי רבי בכור מכלוף המוזג זצ''ל ויש לו סיפור מיוחד לספר לי עליו. הסבא רבה שלי היה ידוע בצפת כצדיק ולפרנסתו הסיע נוסעים בפרידה שלו מצפת למירון וחזרה. במירון הוא היה הגבאי הראשי במתחם קבר הרשב''י והיה לו חזקה בתפקידו שקיבלה תוקף של כתב מינוי מרבני צפת.
בסוף ימיו נחלש מאור עיניו עד שהיה סגי נהור, והיה מסיים כל יום את ספר התהלים אותו אמר בעל פה בדרך מצפת למירון וחזרה כאשר היה מסיע בעגלתו ופרידתו את הנוסעים שרצו להתפלל בקברו של רשב''י.
פעם אחת סיפר לי רבי ישראל שפירא הנ''ל, אשתו של רבי בכור מכלוף היתה חולה מאד והגיע לכלל סכנה, הוא לקח אותה איתו כדי להתפלל לרפואתה בקברו של הרשב''י.
אך כאשר הוא הגיע עם אשתו למתחם הקבר הוא לא מצא את המפתח של מתחם הקבר, ולא היה שם מי שיפתח לו. הוא הצטער צער רב והיה חסר אונים מול אשתו החולה שהיתה במצב של אפיסת כוחות וקרובה לאיבוד הכרה.
הוא התפלל לבורא העולם שבזכות רבי שמעון בר יוחאי שקבור שם ישלח לו רפואה שלמה לאשתו החולה.
הדלת לפתע נפתחה ורבי בכור מכלוף נכנס לקבר הרשב''י. הוא ראה איש שמראהו כמלאך אלוקים יושב וסביבו תלמידי חכמים. האיש הגדול הזה פנה אליו ואמר לו: אני רשב''י, אתה אדם טוב וישר ואהוב למעלה ואהוב למטה, לך לשלום וה' ישלח רפואה שלמה לרעייתך, אך זכור ואל תשכח לא לספר את מה שראית כאן, כי ביום שתספר זאת מות תמות.
הסבא רבה שלי שמר את סודו בליבו שנים רבות, וכאשר הרגיש שימיו ספורים הוא קרא לרב של צפת סיפר לו את הסיפור וביקש ממנו לרשום זאת בפנקס הקהילה למען ידעו הדורות הבאים את כוחה תפילה ואת ישועותיו של רשב''י. עד כאן סיפורו של רבי ישראל שפירא אליי.
אז נתיישבה לי השאלה ששאלתי את עצמי בילדותי, כיצד ידע הסבא רבה שלי את יום מותו. ביום שהוא סיפר לרב של צפת את אשר ראו עיניו בקבר הרשב''י שנים רבות קודם לכן, עמדה להתקיים גזירתו של רשב''י שהסבא ימות באותו יום והסבא ידע זאת.
הסבא שהיה שבע ימים ומעשים טובים היה סבור שכיון שאדם איננו יודע את יום מותו, הסוד עלול ללכת איתו אל קברו כאשר ילך לבית עולמו. סבא היה סבור שצריך לספר את הסוד למען הדורות הבאים ולכן גילה זאת לרב של צפת.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה