אלבניה הייתה המדינה היחידה תחת כיבוש נאצי שסיימה את מלחמת העולם השנייה עם יותר יהודים מאשר היו בה בתחילתה, כאשר אזרחיה, מוסלמים ונוצרים כאחד, סירבו להסגיר את היהודים ואמרו לנאצים: "קחו את הזהב שלנו, אבל לא את היהודים".
כדי להבין כיצד מדינה קטנה ובעלת רוב מוסלמי באירופה הצילה כמעט 100% מהיהודים שבשטחה, יש להכיר מושג מפתח בתרבות האלבנית: בסה – "לקיים הבטחה".
זהו קוד כבוד עתיק ובלתי כתוב, המכתיב כי ברגע שאדם נכנס לביתך כארח, אתה מחויב להגן על חייו ועל חיי משפחתו, אפילו במחיר חייהם של בני משפחתך שלך. תחת קוד זה, לא היו "זרים" באלבניה, אלא רק "אורחים". הסגרת אורח נחשבה לחרפה הגדולה ביותר שיכולה להמיט משפחה על עצמה ועל כפרה.
לפני המלחמה חיו באלבניה רק כ-200 יהודים. עם עליית הנאצים לשלטון, פתחה אלבניה את שעריה והעניקה ויזות חופשיות לפליטים יהודים מכל רחבי אירופה (גרמניה, אוסטריה, יוגוסלביה ויוון.
בספטמבר 1943, לאחר קריסת איטליה הפשיסטית, נכנס הצבא הגרמני הנאצי (הוורמאכט) וכבש את אלבניה. הגרמנים פנו מיד לממשל המקומי ודרשו לקבל את רשימות היהודים ומיקומם כדי להתחיל בשילוחים למחנות ההשמדה.
כאן התרחש אחד מרגעי המופת המדהימים ביותר: פקידי הממשל, ראשי הערים ואזרחים פשוטים סירבו בתוקף לשתף פעולה. בכינוסים דיפלומטיים ובמפגשים מול קציני האס-אס, הבהירו נציגי העם האלבני כי הם מוכנים למסור את כל אוצרות המדינה, הרכוש והזהב שלהם לנאצים, אך לא יסגירו נפש אחת של יהודי. משפט זה, "קחו את הזהב שלנו, אך לא את היהודים", הפך לסמל הבלתי הרשמי של ההתנגדות המוסרית האלבנית.
הנאצים הטילו עונשי מוות והוציאו להורג אזרחים ופרטיזנים כדי להפחיד את האוכלוסייה, אך ללא הועיל. כל שכבות החברה התגייסו למבצע הצלה רחב היקף:
פקידי ממשל אלבנים זייפו אלפי מסמכים והעניקו ליהודים שמות מוסלמיים או נוצריים מקומיים כדי שייטמעו באוכלוסייה.
כאשר הגרמנים ערכו פשיטות וחיפושים מבית לבית בערים הגדולות כמו טירנה, האזרחים העבירו את היהודים תחת אפם של הנאצים, כשהם מחופשים לאיכרים מקומיים, אל כפרים מבודדים בהרים.
היהודים חיו בתוך בתי האלבנים, אכלו איתם מאותו השולחן והולבשו בבגדים מסורתיים. השכנים בכפרים ידעו על כך, אך איש לא מלשין; הקהילות הגנו יחד על הסוד.
בזכות ההתגייסות ההרואית הזו, בסיום המלחמה בשנת 1945, הקהילה היהודית באלבניה צמחה מ-200 איש ליותר מ-2, 000 נפשות. כמעט כל היהודים ששהו באלבניה גופא שרדו את השואה (למעט משפחה אחת בלבד).
לאחר נפילת המשטר הקומוניסטי באלבניה בשנות ה-90, הסיפור המרתק החל להיחשף לעולם. מוסד יד ושם הכיר בעשרות אלבנים (מוסלמים ונוצרים) כחסידי אומות העולם.
ראש ממשלת אלבניה, אדי רמה (בתמונה), השתמש במשפט "אתם יכולים לקחת את הזהב, אבל לא את היהודים" בנאומים שנשא בישראל (כולל נאום בכנס הבינלאומי למלחמה באנטישמיות).
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה