רבי יוסף פוזנר היה חתנו של רבי יחזקאל לנדא, ה״נודע ביהודה״. כל חייו סבל רבי יוסף פוזנר מאשתו, שמיררה את חייו, ביזתה אותו בפומבי בכל מיני צורות והציקה לו ללא שיעור.
את סבלו נשא רבי יוסף בשקט ומעולם לא הגיב לה על מעשיה כנגדו.
כשנפטר רבי יוסף מהעולם, התאסף קהל רב ללוותו לבית עולמו. הרבנית ביקשה לשאת מספר מילים. במקום מילים פרצו מגרונה יללות חנוקות ובכי מזעזע כל לב.
הקהל עמד המום. כל ימיה עשתה כל מה שביכולתה כדי להשפיל ולבזות אותו, ועכשיו היא נזכרת לבכות. . .
״כל ימי הייתי אישה כשרה שעושה רצון בעלה״, אמרה הרבנית לפליאת הקהל. ״אמנם מיררתי את חייך וביזיתי אותך ללא הרף, אך עכשיו מותר לגלות את הסוד הגדול: בעת שנישאנו ביקשת ממני בתקיעת כף — כיוון שחששת מגאווה והתנשאות בשל הכבוד שחלקו לך כולם — שאבייש אותך בכל הזדמנות, שאציק לך ואבזה אותך בכל מיני מעמדות ולעיני כל. למרות הקושי העצום הקפדתי לעשות רצונך בנאמנות. כעת מותר לגלות שהיה זה רק בשל רצונך שלא להגיע חלילה לגאווה״.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה