בימי מלכות פרנץ יוזף היו חייבים לתלות תמונת דיוקנו של הקיסר בכל מקום שהיו רבים מצויין שם, ואכן מפני השלום תלו בני ישראל בבתי כנסיות בבתי מדרשות את תמונתו במקום מכובד.
פעם הגיע הקיסר לבקר בעיר קראקא, והנה שונאי ישראל שרצו להצר ליהודים שברו את תמונת הקיסר שהיתה תלויה בביהמ״ד.
ואכן, כאשר ביקר שם הקיסר ולא מצא את דמות דיוקנו היה בטוח שמרדו בו היהודים, ובעת שנפגש עם המרא דאתרא הגאון רבי שמעון סופר זצ״ל (בנו של החת״ם סופר) שאלו בפנים זועפות: מדוע היהודים מזלזלים בי ואינם תולים תמונתי בביהמ״ד?
שמע הגר״ש סופר את שאלתו ולא הבין מאי קאמר, שהרי תמיד היתה התמונה קבועה בבית מדרשא והקפידו לחלוק כבוד למלכות. אמנם בחכמתו הבין מיד שכנראה יד בני בליעל במעשה זה כדי להרע לקהילת החרדים לדבר ה'. על כן השיב לו על אתר ואמר: הנה בתורה הקדושה נצטווינו להניח תפילין מדי יום ביומו, כמו שנאמר "וקשרתם לאות על ידך והיו לטוטפת בין עיניך". והטעם כדי לייחד יחודו ואחדותו יתברך שמו בעולם.
והנה בבוא יום השבת איננו מניחים תפילין, "דשבת לאו זמן תפילין הוא". והטעם כי אז הקב״ה עצמו שורה עלינו כביכול, והנחת תפילין ביום זה היא כזלזול בנוכחותו של הקב״ה. כשהמלך נמצא אני לא הולך לנשק את תמונתו.
זו גם הסיבה שניטלה עתה התמונה מכותלי בית המדרש, מפני שאין צורך לשום תמונות בשעה שהקיסר בא לבקרנו בכבודו ובעצמו. ואכן קיבל אותו גוי את תשובתו הפיקחת וחמתו שככה.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה