ב-28 ביולי 1945 בטי לו אוליבר הייתה צעירה בת 20 שעבדה כמפעילת מעלית בבניין האמפייר סטייט בניו יורק. ה-28 ביולי 1945 היה אמור להיות יומה האחרון בעבודה; היא תכננה לעזוב כדי להצטרף לבעלה שחזר משירות רפואי בצי האמריקאי.
באותו בוקר שרר ערפל כבד מאוד מעל מנהטן. תת-אלוף וויליאם סמית', טייס מנוסה ומעוטר במלחמת העולם השנייה, הטיס מטוס מפציץ מסוג B-25 מיטשל. בשל הראות הלקויה והערפל הסמיך, איבד הטייס את התמצאותו במרחב, ובשעה 9: 40 בבוקר התרסק המפציץ ישירות אל תוך הקומות 78–80 של האמפייר סטייט.
בזמן הפגיעה, בטי עמדה עם המעלית שלה בקומה ה-80 של הבניין. מעצמת הפיצוץ האדיר, מכלי הדלק של המטוס התפוצצו ואש אחזה בקומות העליונות. ההדף היה כה חזק שהוא העיף את בטי אל מחוץ לתא המעלית שלה. היא ספגה כוויות קשות בפניה ובידיה, ובנוסף נפגעה בגבה, בצווארה ובישבנה. למרות הפציעות הקשות, היא נותרה בחיים.
צוותי ההצלה והחובשים שהגיעו למקום העניקו לה עזרה ראשונה מהירה בקומה ה-79. כדי לפנות אותה בדחיפות לבית החולים, הם החליטו להעלות אותה על אלונקה ולמקם אותה בתוך מעלית אחרת (מעלית מס׳ 6), שנראתה תקינה באותו רגע. הם לא ידעו שההתרסקות גרמה לנזק סמוי ומבני עמוק בפיר המעלית.
ברגע שדלתות המעלית נסגרו והיא החלה לרדת, נשמע קול נפץ עז. חלקי מנוע של המטוס, שחדרו לבניין כמו רסיסי פגז, חתכו ופגעו קשות בכבלי הפלדה של המעלית. באותו רגע, כל כבלי התמיכה וכבלי החירום של המעלית כשלו לחלוטין. המעלית, ובתוכה בטי הפצועה והרועדת, החלה בצניחה חופשית מטורפת מהקומה ה-75 ועד למרתף הבניין – נפילה של כ-300 מטרים.
המעלית התרסקה בעוצמה אל תוך תחתית פיר המעלית במרתף. כוחות ההצלה שהגיעו למרתף היו בטוחים שהם הולכים לפנות גופה, אך לתדהמתם גילו שבטי עדיין בחיים ומדברת. היא חולצה מבין הריסות המתכת המעוכות של התא.
שלושה גורמים פיזיקליים שילבו כוחות והצילו את חייה בתוך התא הסגור:
אפקט הבוכנה (כיס אוויר): פיר המעלית הצר והארוך פעל כמו משאבה. כשהתא צנח במהירות למטה, הוא דחף את האוויר שמתחתיו. מכיוון שלאוויר לא היה לאן לברוח במהירות כזו, נוצר בקרקעית הפיר "כיס אוויר" דחוס מאוד ששימש כבלם טבעי והאט את מהירות הפגיעה הסופית.
ריכוך הכבלים: מאות מטרים של כבלי פלדה כבדים שנקרעו ונפלו לפניה, הצטברו בתחתית הפיר ויצרו מעין "קפיץ" או מזרן מתכת קשיח שספג חלק קטן מאנרגיית ההתרסקות.
מבנה האלונקה: העובדה שבטי הייתה קשורה לאלונקה מנעה מאיבריה לעוף לכל עבר ומנעה פגיעת ראש קטלנית בדפנות התא.
בעקבות שני האסונות הרצופים באותו יום, בטי סבלה משברים מרובים בגב, בצוואר, באגן וברגליים, לצד הכוויות הקשות מהמטוס. הרופאים תחילה הטילו ספק בסיכוייה לחיות, אך היא הפגינה כוח רצון יוצא דופן.
לאחר פחות משמונה חודשים של טיפולים קשים ושיקום, היא שוחררה מבית החולים כשהיא מסוגלת ללכת על רגליה.
בטי לו אוליבר חזרה לעיר הולדתה בפורט סמית', ארקנסו, יחד עם בעלה אוסקר. היא הקימה משפחה, הביאה לעולם שלושה ילדים ושבעה נכדים, וחיה חיים ארוכים ושקטים הרחק מאור הזרקורים (היא אף סירבה לרוב להתראיין משום שהפרסום הביך אותה). היא הלכה לעולמה בגיל 79, ב-24 בנובמבר 1999, כשהיא מחזיקה בתואר האישה שניצחה את חוקי הפיזיקה פעמיים ביום אחד.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה