המדרש (פסיקתא דרב כהנא מנדלבוים יח, ה) מספר על רבי יהושע בן לוי שאומר לקב״ה: "עד מתי אני אלמד אנשים על הגאולה?"
מרים רבי יהושע בן לוי את עיניו לשמים ואומר לקב״ה: "תראה לי. מה אכפת לך, תראה לי. שיהיה לי משהו ביד שאני אוכל לומר להם 'הנה, הנה! אמרתי לכם! תרים את הרצפה, שאני אראה את היהלומים. אחד! קטן! שלאנשים יהיה כוח לחכות עוד קצת!'"
מבטיח לו אליהו הנביא: "אני אראה לך את אבני הכדכד" (יהלום לפי תרגום יונתן לשמות כח יח; נופך לפי תרגום ירושלמי שם).
במקום אחר בעולם מפליגה אוניה בים. כל הנוסעים נוכריים, מלבד ילד יהודי קטן. ויש סערה בים. אליהו הנביא מגיע לילד הזה ואומר לו: "תקשיב. אתה תטבע בים עכשיו. אתה תראה אבני כדכד מופלאות. אתה תיקח אחת קטנה, דגימה. אתה תעלה ליבשה ותחפש את בית המדרש של רבי יהושע בן לוי ותקרא לו לצד ותגיד לו 'יש לי משהו להראות לך. אני לא יכול להראות לך כאן, אתה צריך לבוא איתי למערה בלוד, מרחק שלושה מילין ואני אראה לך משהו'. בסדר?"
שימו לב לסיטואציה: סערה, אוניה עומדת לטבוע, אליהו הנביא מתקצר לילד קטן כמה הוראות והילד מוצא לנכון לומר לו – אני בוכה בכל פעם שאני קוראת את המילים האלה: "אבל הוא לא יאמין לי. למה שילך אחריי, אפילו לא יודע לאן ומה אראה לו?"
הוא לא אומר לאליהו הנביא "אני מאמין שאני אטבע ואנצל. אני מאמין שתהיה לי ביד אבן כדכד יקרה". הוא לא מפקפק בזה בכלל. הוא מאמין בזה בלב שלם, הילד הזה. והשאלה שהוא שואל דקה לפני שהוא טובע – "ומי יאמין לי? מישהו יאמין לי?"
הוא נופל למים, רואה אבנים מדהימות, לוקח אבן קטנה וחופן אותה בידו, נפלט אל החוף, רץ לבית המדרש של רבי יהושע בן לוי. רבי יהושע עומד ומלמד את כל השפיצים בישיבה שלו.
"ילד, מה אתה צריך?"
"יש לי משהו להראות לך".
"נו, אז תראה!"
"לא. אתה צריך לבוא איתי".
"בסדר. תלמידים, הילד הזה רוצה להראות לי משהו".
והמדרש מתפעל: ראו כמה גדולה ענוותנותו של רבי יהושע בן לוי שהוא הולך אחרי ילד.
הילד לוקח את רבי יהושע למערה, פותח את היד ואור ענק מאיר את כל העיר לוד ורבי יהושע בן לוי אומר: "ילד, מה זה?"
"זו אבן הכדכד שכל כך ביקשת לראות, שתעמוד בשערי ירושלים".
רבי יהושע בן לוי לוקח אותה ביד שלו, כל כך מתרגש, היא נופלת מידו ונבלעת באדמה.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה