שליח הסוכנות היהודית הגיע לאי טסמניה. עמו הגיעו גם אשתו ושלושת ילדיו. לפני צאתו אמרו לו בסוכנות שעליו ליצור קשר עם הקהילה היהודית במקום, ויתכן מאוד שעליו יהיה לשם כך לבקר בבית הכנסת המקומי.
"אבל איני דתי ואיני יודע אפילו כיצד נראה סידור תפילה, איני מתאים לתפקיד" אמר האיש.
אנשי הסוכנות הרגיעוהו: "אל דאגה, איש מתושבי המקום לא יודע יותר טוב ממך. . ."
ואכן, כאשר הגיע לבית הכנסת, הופתע לגלות כי בורותם ביהדות גדולה משלו. ובאופן טבעי, כמעט, ביקשו ממנו להיות הקורא בתורה בבית הכנסת.
"אבל איני יודע איך מתפללים" טען האיש. והם התעקשו ואמרו לו שהוא יודע עברית והם לא. ובנוגע להלכות בית הכנסת הם יציידו אותו בספר "קיצור שולחן ערוך" כדי ללמוד. בלית ברירה הוא לקח את הספר וזרק אותו באיזו פינה בבית.
האיש היה מגיע כל שבת עם רכב לבית הכנסת המקומי, קורא להם בתורה את הטקסט בעברית של הפרשה בלי טעמים ועם הרבה שגיאות כתיב, ונוסע חזרה.
לאט לאט התחיל להרגיש השליח שהאותיות של התורה משפיעות עליו ועושות לו משהו בלב, והוא ממש רוצה לדעת עוד על היהדות ועל הקב״ה.
יום אחד נסעו השליח ואשתו לעיר הסמוכה, ואת הילדים הפקידו בידי מטפלת. כשחזרו הופתעו לגלות את המטפלת סורגת להנאתה בחצר הבית, ואת הילדים הם לא ראו. "היכן הילדים?" שאלו ההורים, והמטפלת סיפרה להם כי בהתחלה הילדים השתוללו והיה קשה לה להשתלט עליהם, עד שהם מצאו איזה שהוא ספר בבית, ומאז הבן הגדול מקריא לאחים שיושבים ומאזינים לו בשקט.
אחוזי סקרנות נכנסו ההורים לחדר הילדים ונדהמו לגלות את ה״קיצור שולחן ערוך" בידי בנם הבכור, שישב והקריא לאחיו הקטנים. כה שקועים בספר היו השלושה עד שלא הבחינו בהיכנס ההורים.
"אבא" קפץ הבן הקטן בשמחה לעבר אביו, "זה נכון שאנו יהודים?"
"ודאי" השיב האב.
"אם-כן" המשיך הילד להקשות, "מדוע אין אנו שומרים תורה ומצוות?"
"אנו לא יודעים איך עושים את זה" פלטה האם.
הילד הבכור התפלא על דברי אמו: "מה הבעיה? הכל כתוב פה בספר".
"טוב" אמרה האם בלי שהתכוונה לכך ברצינות, "בהזדמנות נלמד מהספר ונראה מה לעשות".
ערב ערב ישבה המשפחה ולמדה, ולאט לאט הפך הלימוד והיה לרציני עד שהחלו לקיים מצוות מעשיות בפועל. במשך הלימוד נתקלו במספר עניינים שלא הצליחו לברר בכוחות עצמם, וכמובן שלא היה להם את מי לשאול באי נידח זה.
"אני חושב שצריך לפנות לרב" אמר הבן הבכור, "הרי כך כתוב בספר, שכאשר לא מבינים משהו עלינו לפנות לרב".
"אולם היכן נמצא רב?" שאלה האם, "הרי באי זה אבא הוא הרב הכי גדול!"
"הבה נתפלל לקדוש ברוך הוא" אמר הבן הבכור, "הרי כתוב שהוא שומע תפילת כל פה. נתפלל אליו שישלח לנו רב. . ."
הסתכלו ההורים בחוסר אמון זה על זו, והבנים נעמדו להתפלל לקדוש ברוך הוא שישלח להם רב.
למחרת, כשישבה המשפחה ללמוד את השיעור הקבוע, נשמעה דפיקה על הדלת. האב פתח את הדלת ולא האמין למראה עיניו. רב עמד בפתח! יהודי מזוקן חבוש כובע, ציצית מציצה מחולצתו כאותם רבנים מבני ברק וירושלים. לאחר שהתגבר על מבוכתו הזמין האב את האיש להיכנס. "אני שליחו של הרבי מליובאוויטש באוסטרליה" אמר הרב, "קיבלתי מהרבי הבוקר את המברק הזה". החסיד הושיט את המברק אל האיש המשתומם. הציץ האיש בזמן שליחת המברק וקריאת התפעלות פרצה מפיו. על המברק היתה רשומה שעת המשלוח וזו היתה זהה לשעה בה עמדו בניו והתפללו שה' ישלח להם רב לעזרה!
האב קרא בהתרגשות את דברי הרבי המופנים לשליחו באוסטרליה: "סע מיד לטסמניה למשפחה הישראלית".
שליחו של הרבי הכשיר את המטבח בביתם, קבע מזוזות כשרות בכל פתח, קנה תפילין מהודרות ומספר ספרי קודש לבית, ופתר להם את כל הבעיות בהם התחבטו בזמן הלימוד.
כיום המשפחה שומרת מצוות לחלוטין וגרה בארץ ישראל, ובטסמניה מחפשים קורא בתורה. . .
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה