אדם אחד ביקר פעם אצל רופא, ובפיו תלונה מוזרה. מחלתו, בלי לסכן בשום פנים את חייו, לא נותנת לו מנוחה. בכל מקום שהוא הלך, בכל דבר שהוא ראה, משהו היה נראה לו מצחיק, והוא היה פורץ ברעם של צחוק, ללא שליטה. הדבר הגיע עד כדי כך, שהוא כבר לא היה יכול להשתתף בשום אירוע ציבורי.
"אני מציע לך שתלך למקום מאוד עצוב – אולי זה ידחוף אותך מחוץ לסחרחורת שלך."
תוך זמן קצר, "חולה הצחוק" ראה מודעה על אסיפת אֵבֶל על צעיר שנפטר. "אולי הספד מר יהיה התרופה למחלתי" חשב לעצמו. הוא התיישב בבית הכנסת, בציפייה לנאום קורע לב. ובאמת, הרב דיבר בלשון צחה ובעצב גדול. אולם באמצע הדרשה, הוא שם לב שהכובע של הרב היה מונח בצד הראש, ובכל רגע הוא היה עלול ליפול. עם כל תנועת גוף מודגשת, הוא היה בטוח שהכובע יעוף על ברכיו של אדם חשוב היושב בשורה הראשונה. זה כבר היה יותר מדי, וכנגד רצונו הוא התפוצץ מצחוק, לתדהמתם של חבריו ושל משפחת הנפטר. מיד, זרקו אותו מבית הכנסת.
אחר כך, הוא ניסה לבקר בבית עלמין. אבל הוא תמיד מצא טעויות בכתובות על המצבות שגרמו לו לצחוק ושוב לצחוק.
מאוכזב, ולא נרפא, הוא חזר לרופא. "ביקרתי במקומות העצובים ביותר, אבל איכשהו, בסיטואציות המצערות ביותר, אני מוצא הומור."
אמר לו הרופא: "בוא איתי, אני אראה לך משהו עצוב באמת". הם הלכו לבית חולים. שם, במיטה, שכב ילד צעיר ללא תנועה, וסביבו משפחתו ורופא. כולם היו בוכים ללא שליטה, כולל הרופא עצמו. "חולה הצחוק" פנה לרופא שלו ושאל: "זה מקרה מאוד יוצא דופן. אני רגיל לראות משפחות בוכות, אבל רופאים רואים חולאים ומיתה בכל יום. הם מחוסנים נגד זה. והם חייבים להיות, אחרת הם יהיו שרויים בדיכאון תמידי. מה כל כך עצוב במקרה הזה, שאפילו רופא מנוסה בוכה?"
"שאל אותו", אמר לו רופאו, וזה מה שהאיש עשה.
"ברצונך לדעת מדוע הילד הזה גורם לי לבכות?" אמר הרופא. "זה המקרה העצוב ביותר שאי פעם טפלתי בו. אתה רואה, הילד הצעיר הזה הוא אילם וחרש."
"ואז?"
"לפי כל הבדיקות, מחלתו איננה מסכנת את חייו. בפועל, ניתן לטפל בה בקלות. ובכל זאת, אני יושב פה, ורואה אותו שהוא הולך למות, ואינני יכול לעשות דבר. מחוסר תקשורת, שאין ביכולתו של הילד להעביר לנו מה לא בסדר איתו, אינני מצליח לערוך אבחנה מדויקת. אין לך מושג עד כמה אני מרגיש חוסר אונים, ביודעי שאני יכול להציל את חייו, ואינני מסוגל לעשות זאת."
בשומעו את זה, איוולתו של "איש הצחוק" נאלמה, וגם הוא התייפח בדמעות בלתי נשלטות.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה