הוא נשלח למחנה בוכנוואלד ומשם לזכסנהאוזן.
בסוף אפריל, לקראת קיצה של המלחמה, הוצעד בצעדת מוות לכיוון הים הבלטי תחת משמר אנשי אס-אס.
בעת המסע נדר שמחה שאם ישרוד יעלה לארץ ישראל ויקים יישוב לזכר הוריו ובני משפחתו שנספו, וכן יצטרף לכוחות הביטחון של היישוב כדי לסייע בהקמת המדינה.
ב-3 במאי שחרר צבא ארצות הברית את שרידי הצועדים, טרם אנשי האס-אס הספיקו לבצע את פקודתם האחרונה להוציאם להורג.
לאחר השחרור הצטרף שמחה לקיבוץ בוכנוואלד בגרמניה וקיים את נדרו ועלה לארץ באוניית המעפילים "תל-חי".
בקיץ 1946 עבר הכשרה בקיבוץ אפיקים (לימים קיבוצו של ניר עתיר) ונשלח לקורס מ״כים של ההגנה.
במלחמת העצמאות לחם בחטיבות גבעתי והנגב. בהפוגה הראשונה, לפני מבצע "דני", עלה להתיישבות כמפקד עם 16 חברי קיבוץ בוכנוואלד בחוות שפון ליד באר יעקב.
שם הניחו את היסוד להקמת קיבוץ נצר (כיום נצר סרני).
בתחילת 1950 השתחרר וחזר לקיבוצו ומילא תפקידים בכירים בקיבוצו ובהתאחדות התעשיינים.
במקביל התקדם במילואים, פיקד על גדוד 113 (החליף אותו אסא יגורי) וכך מצא את עצמו מוזעק במלחמת יוה״כ לרמת הגולן לסייע לשקם ולהקים מחדש את חטיבה 188.
שמחה פרש בדרגת אל״ם משירות מילואים פעיל.
לשמחתי הספקנו לערוך לו לפני המלחמה סיור פרידה מהחטיבה ומרמת הגולן עם המח״ט דאז, רועי סבירסקי והסמח״ט עודד עדני.
שמחה מייצג את הגבורה של העם הזה.
את ההבנה שאם נדרש עלינו להילחם - אין לנו ברירה.
ואת הניצחון של ההגשמה ושל הקמת המדינה, ההתיישבות, העשייה.
יהי זכרו ברוך וסיפורו נר לרגלנו.
טקס האשכבה יתקיים היום (ד׳) בשעה 17:00 ברחבה האדומה ליד בריכת הקיבוץ.
חטיבה 188 - עוצבת "ברק" | חטיבה 188 - ברק עמותת ברק - חטיבה 188 חטיבה 8 - חטיבת "הזקן" | חטיבה 7 חיל השריון | הוא פשוט שריונר | שריונרים זורמים ומגניבים נצר סירני ללא צנזורה
#שואה_שלנו #ארז_צבא #שריון #שעת_נעילה
כאשר עלה ה״אור החיים״ הקדוש לירושלים, הוא חיפש מקום להקמת ישיבה והגיע למבנה שבו הריח קדושה מיוחדת – מקום בו גר בעבר בעל ספר ה״חרדים״. הוא שכר את המקום כדין מגוי מקומי ושילם לו מראש עבור שנה שלמה.
כשראה הגוי שהמקום שוקק חיים ותלמידים, הגיע בחמדנות ותבע תוספת תשלום. ה״אור החיים״ הסביר לו שהשכירות כבר שולמה כנהוג מראש, אך הגוי סירב לעזוב והפריע ללימוד. בצר לו, אמר לו ה״אור החיים״: "אם כך, תישאר עומד".
באותו רגע קפא הגוי על עומדו ולא יכול היה לזוז. ערבים מקומיים ואפילו השייח׳ הגדול של ירושלים ניסו להזיזו ולא הצליחו. ניגש השייח׳ אל ה״אור החיים״ וביקש שישחררו. ענה לו הרב: "המקום הזה שייך לבעל ספר חרדים, ובכל זאת שילמתי כדי למנוע מריבה. כעת, הגוי לא יזוז עד שתרשמו את הנכס בטאבו על שמי". השייח׳ הסכים, הבעלות הועברה, ועד היום המקום הקדוש הזה בעיר העתיקה נמצא ברשות ישראל.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה