"הנוקם":
בעקבות המהפכות של 1917 באימפריה הרוסית, התפתחה מלחמת אזרחים מורכבת באוקראינה. בשטח נלחמו ארבעה כוחות עיקריים: הצבא האדום של הבולשביקים, הצבא הלבן האנטי-בולשביקי, הצבא הפולני, והצבא הלאומני האוקראיני בהנהגת סימון פטליורה. הלאומנים האוקראינים הצליחו להקים רפובליקה עצמאית, אך היא החזיקה מעמד פחות משלוש שנים.
במהלך תקופה זו, היהודים סבלו באופן קשה במיוחד. למרות שפוגרומים התרחשו בכל רחבי האימפריה הרוסית, הזוועות באוקראינה היו חסרות תקדים בחומרתן. צבאו של פטליורה ביצע את מעשי הטבח האכזריים ביותר. חייליו וכנופיות מקומיות של אוקראינים עברו מעיירה לעיירה, רצחו, פצעו, אנסו ושדדו אלפי יהודים. התוצאה הייתה רבבות אלמנות ואלמנים, מאות אלפי יתומים ועשרות אלפי נכים ופצועים. פטליורה עצמו, למרות שטען שהוא מתנגד למעשי הטבח, למעשה התעלם מהם.
למרות שהעולם היהודי היה מודע לזוועות והתגייס לסייע, כולל יהודי ארה״ב והיישוב בארץ ישראל, הלחץ הבינלאומי לא הצליח לעצור את הטבח. בניגוד לפרעות קישינב ו״סופות בנגב״, פרעות פטליורה לא נצרבו בזיכרון ההיסטורי היהודי. הסיבות לכך היו: היעדר השפעה על התנועה הציונית, היעדר ביטוי ספרותי משמעותי כמו זה של ביאליק, והאפלה של השואה על אירועים אלה.
אולם, הסיפור לא הסתיים שם. לאחר נפילת הרפובליקה האוקראינית, פטליורה גלה לפריז. ב-1926, שלום שמואל שוורצבארד, שען ומשורר יהודי, רצח אותו ברחוב בפריז. בעת הירי, שוורצבארד קרא בשמות העיירות היהודיות שבהן בוצעו הטבחים. במשפטו, במקום להתגונן מאשמת הרצח, הוא הפך את המשפט לדיון על פשעי פטליורה באוקראינה. חבר המושבעים הצרפתי זיכה אותו פה אחד.
שוורצבארד נפטר בדרום אפריקה ב-1938, לאחר שהבריטים מנעו את עלייתו לארץ ישראל. ב-1967, בעקבות יוזמה של מנחם בגין, הועלו עצמותיו לישראל. כיום, רחוב קטן בבאר שבע נקרא על שמו — "רחוב הנוקם".
נסיים במילותיה האחרונות של הקדושה סוליקא (סול חגואל) למעניה: "אל תעכבו אותי — עירפו את ראשי במכה אחת — כיוון שאמנם מתה אני, חפה מכל פשע, אך אלוהי אברהם ינקום את מותי".
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה