מסופר על הרב עזרא עטיה זצוק״ל שהיה רגיל למסור שיעור בגמרא בפני פקידים, סוחרים ותעשיינים. כשהגיעו לסוגיית מצות שילוח הקן (חולין קלט:) אז דנה הגמרא על הפסוק: "כי יקרא קן ציפור לפניך בדרך בכל עץ או על הארץ" — מה יהיה הדין אם ימצא קן על ראשו של אדם? דברי הגמרא הקדושה צרמו לאחד מהשומעים, ומיד פנה לרב ואמר: "איזו מין שאלה לא מציאותית זו, מדוע עוסקת הגמרא בכזו שאלה?". ענה לו הרב בנועם אך בתקיפות: "דברי הגמרא הם קודש קודשים, ואין להרהר אחריהם". מכיוון שראה הרב שלא הועילו דבריו לאותו תלמיד, התפלל מתוך כאב ואמר: "ריבונו של עולם, תוכיח את אמיתות תורתך הקדושה!".
והנה לפתע נכנס אחד מהתלמידים שנעדר זמן רב. שמח הרב ואמר בלבו: "יש כאן הזדמנות להסיח את דעתו של העיקש", ושאל את הבא: "היכן היית זמן כה רב, מדוע נעדרת מהשיעורים?". ענה הלה ואמר: "היה לי עסק בהודו. ארץ מוזרה ואורחותיה מוזרים. תארו לכם, יושב אדם משועמם בידיים משולבות תחת עץ יומיים־שלושה, ומשום שלא שינה את תנוחתו באה ציפור ובנתה על ראשו קן, והוא אפילו לא הזיז את ידו כדי לגרשה. מה אתם אומרים?". ענה הרב: "אנו אומרים משה אמת ותורתו אמת! ! !". ואותו אדם שלעג על דברי הגמרא ראה עין בעין את דברי תורתנו הקדושה. מיד כבש עיניו מרוב בושה.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה