עת להתפלל ועת לעשות
במלחמת העצמאות עמד הרובע היהודי בהתקפות קשות של הלגיון הירדני עד שנכבש לבסוף בידי הערבים. הלוחמים היהודים נפלו בשבי והאזרחים נשלחו למערב העיר. במהלך המלחמה ביקשו בני ישיבת פורת יוסף שהייתה ברובע היהודי לערוך תפילה בישיבה ולזעוק לישועה מהיושב במרומים. להפתעת התלמידים התנגד ראש הישיבה, הרב עזרא עטייה, לבקשתם.
ניגשו תלמידי הישיבה אל רבם ושאלו: "מדוע כבוד הרב מתנגד לתפילה כעת? והרי דרכו של עולם שאדם הנמצא בצרה מתפלל? !"
השיב להם הרב עטייה: "כשעם ישראל היה מפוחד אל מול ים סוף לפניו והמצרים הרודפים כמעט והגיעו מאחור, התפלל העם בחרדה גדולה וצעק אל ה'. אמר הקב״ה למשה: 'מַה תִּצְעַק אֵלָי דַּבֵּר אֶל־בְּנֵי־יִשְׂרָאֵל וְיִסָּעוּ' (שמות יד, טו). ולכאורה מה פשר המילים 'מה תצעק אלי' – אל מי יצעק משה רבנו עליו השלום אם לא לאלוהינו שבשמים? !"
התמיהה שהעלה ראש הישיבה סקרנה את התלמידים שהמתינו בדריכות לתשובתו, והרב המשיך: "אלא שהכוונה היא, מה מקומה של צעקה ותפילה לבדה? העיקר הוא 'דַּבֵּר אֶל־בְּנֵי יִשְׂרָאֵל וְיִסָּעוּ.' ופירוש הדברים שצריך לעשות גם איזו עשייה בפועל."
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה