באהבתך תשגה תמיד
מורנו ראש הישיבה זיע״א היה אדם עמקן גדול, והיה תמיד הולך שקוע בסוגיות הגמרא עד שלא חש כלל בנעשה מסביבו. אני עוד זוכר שבזמנו היה אוטובוס קו מס׳ 1 שנסע משער יפו והתחנה האחרונה שלו היתה במחנה יהודה, שם היה הקצה של ירושלים. (היה גם אוטובוס שנסע לשכונת בית וגן שם היה מושב זקנים, והיה נוסע לשם פעם בשעתיים, והיה נחשב ליישוב מרוחק ביותר, עד כדי כך שחשבו לחייב אותם לקרוא מגילה בי״ד באדר כבני פרזות). פעם אחת הוא נסע באוטובוס ושקע בסוגיא ולא ירד בתחנה של ביתו, וכשהגיע למחנה יהודה ביקש ממנו הנהג לרדת, וירד בלי לשים לב, וכך הלך לכל אורכו של רחוב יפו עד שהגיע לכניסה לירושלים והתכונן לרדת בשביל המוביל לליפתה שהיה שם התגוררו באותה תקופה ערבים רוצחים והיתה כולה קופה של שרצים.
באותה שעה נכנס ר״א רפול לירושלים באוטובוס שהגיע מתל אביב, וראה את מורנו זיע״א בדרכו לליפתה, וצעק לנהג לעצור לו. הלה לא רצה כי אין לו שם תחנה, וכשאמר לו שזה פיקוח נפש, הוא עצר ואף חיכה להם ולקח אותם עמו. הלך אליו ר״א רפול ושאל אותו לאן פניו מועדות? התעורר מורנו מהסוגיא ואמר לו שהוא בדרך לביתו, ואמר לו וכי זו הדרך לבית? וכך לקח אותו עמו באוטובוס שחיכה לו והחזיר אותו לביתו.
על זה כתוב "באהבתך תשגה תמיד", וזו היתה מעלתם של גדולי עולם שהיו שקועים כל כולם בתורה הקדושה ולא הרגישו כלל בנעשה סביבם ואף לא עם עצמם. זהו עמל התורה, ובהם נתקיים "אם בחוקותי תלכו". גם יוסף הצדיק חשש מכך, ואמר לאחיו "אל תרגזו בדרך", כלומר אל תשקעו בלימוד תורה שאז תוכלו לטעות בדרך ולעכב את אביהם.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה