הגאון הרב עזרא עטיה הידוע בכינויו המורה זצ״ל:

הגאון הרב עזרא עטיה הידוע בכינויו המורה זצ״ל:

נולד ב-י״ז שבט תרמ״ה בארם צובא שבסוריה. גאון. תלמיד חכם. משורר. עניו וצנוע. נחשב לעילוי. נודע בהתמדתו. שימש כראש ישיבת ״פורת יוסף״ במשך 45 שנים. שימש חבר בבי״ד הספרדי, תפקיד אותו מילא במשך 20 שנים. מצד אביו הוא צאצא של הרב שם-טוב עטיה, תלמידו של הרב יוסף קארו ומצד אמו הוא צאצא של הרב אליהו שמאע, מחבר הספר ״קרבן אשה״.

נולד אחרי שנים רבות, בהן התקשתה אמו להביא ילדים. מסופר כי אמו הלכה עד לעיר טדף להתפלל על קברו של עזרא הסופר. היא נדרה שם נדר — שאם תיפקד ותלד בן תקרא את שמו עזרא ותקדיש אותו אך ורק לתורה.

בילדותו התחנך בחאלב. כבר בגיל צעיר ייעדו ר׳ עסלן לגדולות. משפחתו עלתה לארץ כאשר היה בגיל 16. על אף המצב הכלכלי הקשה ביותר של המשפחה לא נשלח לעבוד לפרנסת הבית, בשל הבטחתה של אמו. הרבנים עזרא הררי רפול, שלום הדאיה ואברהם עדס התחייבו לתמוך בו כלכלית בעזרת עשירי הקהילה החלאבית.

הרב עזרא עטיה נודע בהתמדתו. הרב יצחק ניסים, הרב הראשי לישראל לשעבר, סיפר כי הרב עזרא עטיה שימש לו כמקור השראה ללימוד בהתמדה. בשנת ה׳תרס״ז הוא החל ללמוד בישיבת אוהל מועד, לימים ״ישיבת פורת יוסף״, כאשר ראשי הישיבה היו הרב רפאל שלמה לניאדו והרב יוסף ידיד הלוי. בישיבה היה נחשב לעילוי וזכה אף להיות חברותא של הרב יוסף ידיד הלוי והרב שאול דוויק הכהן. בשנת ה׳תרס״ח הוא התחתן עם בוליסה סאלם, בתו של המקובל הרב אברהם סאלם.

בתחילת מלחמת העולם הראשונה התבקש על ידי הרב אברהם חיים עדס לעבור למצרים על-מנת לחמוק מגיוס לצבא העות׳מאני כך שיוכל להמשיך ללמוד תורה. במצרים לימד תורה במשך שמונה שנים בישיבת ״כתר תורה״ ובישיבת ״אהבה ואחווה״.

כשחזר לארץ החל ללמד בישיבת ״פורת יוסף״ שנוסדה ב-ה׳תרפ״ג כמשגיח (תפקיד המשגיח בתקופה זו היה גם למסור שיעורים). בשנת ה׳תרפ״ה, לאחר מותו של ראש הישיבה, הרב שלמה לניאדו, נתמנה הרב עזרא עטיה לראש הישיבה. הוא כיהן במשרה זו במשך 45 שנה, עד לשנת ה׳תש״ל.

בישיבה זו העמיד הרב עזרא עטיה תלמידים רבים, ורבים מהם הפכו לאחר מכן להיות ראשי קהילות בישראל, בארצות הברית ובדרום אמריקה.

תלמידים מפורסמים: הרב יהודה צדקה, הרב בן ציון אבא שאול, הרב מרדכי אליהו, הרב עובדיה יוסף, הרב חיים דוד הלוי, הרב דוד שלוש רבה של העיר נתניה, והרב ציון לוי (הרב הראשי של פנמה), הרב ברוך בן חיים מרבני ניו יורק, הרב שלום כהן, הרב שמעון בעדני והרב משה מאיה.

הרב מונה גם להיות חבר בבית הדין הספרדי, תפקיד אותו מילא 20 שנה. הרב עזרא עטיה היה מקובל מאד על הרבנים רבי צבי פסח פרנק והחזון איש. החזון איש התבטא על הרב עזרא עטיה שסברתו כשל אחד מן הראשונים.

הרב עזרא עטיה הוזמן בשנות ה-ת״ש להיות חבר במועצת גדולי התורה, אך לא הרגיש בנוח בתוך המועצה כיוון שדיברו שם ביידיש, שפה שהוא לא הבין.

בשנת תש״ח (1948), בזמן מלחמת העצמאות, כתבי החכם עזרא עטיה, חידושי תורתו ותשובותיו, שהיו ספונים בישיבת ״פורת יוסף״, אבדו בנפול הישיבה בידי הירדנים. רק בשנת תשנ״ט (1996), לאחר מותו, תלמידו חכם אליהו טופיק ליקט וערך מדברי חכם עזרא עטיה והוציאם לאור בספר ״שערי עזרא״.

חכם עזרא עטיה נפטר במוצאי ל״ג בעומר, י״ט באייר תש״ל (1970) ונטמן בהר המנוחות בירושלים.