מסופר על איזה צדיק שהיתה לו עלית נשמה, ואהבו אותו למעלה. הקב״ה אמר לו: בא, אם כבר הגעת לפה, אני רוצה להראות לך את האוצרות שלי. היה מכניס אותו לאוצר אוצר — אוצר של בעלי תפילות, אוצר של בעלי תורה, בעלי מקרא, בעלי משנה, אוצר של בעלי קבלה, אוצר של נשמות של צדיקים, של תנאים, אוצר של בעלי גומלי חסדים. וכל אוצר ואוצר היה בנוי בצורה מיוחדת — דברים נפלאים.
חשב שהוא גמר לראות את כל האוצרות. אמר לו הקב״ה: לא, יש לי עוד אוצר אחד שעוד לא הראיתי לך. ואז הוא הכניס אותו לאוצר של מתנת חינם. הוא ראה שהאוצר הזה גדול יותר מכל האוצרות שעד עכשיו הראה לו.
אמר לו: ריבונו של עולם, למה האוצר הזה גדול? אמר לו: פשוט, כל בני האדם לא משתמשים בו. לכן הוא כזה גדול. אף אחד לא מבקש מתנת חינם. כל אחד חושב שמגיע לו משהו, אז נותנים לו לפי מה שמגיע לו מהאוצרות האחרים. אף אחד לא מבקש אוצר מתנת חינם — לא משתמשים בו.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה