בתשעה באב האחרון של הרב מרדכי אליהו זצוק״ל, זכינו להיות עם הרב בבית. בצהרי ח׳ באב אמרתי לרב שהוא לא צם מחר. הרב עם חוש ההומור שלו, שאגב לא מש ממנו כל ימי חוליו, אמר לי "גם אתה לא צם מחר". לא ירדתי לסוף דעתו, וכיוון שראה כך הוא הוסיף "קרא עלי מועד". אמרתי שאם לא נזכה חלילה, ולא יהיה מועד, הרב לא יצום. אמר לי הרב: אני אתחיל לצום, מחר תבוא תבדוק אותי ואם תחליט שצריך להפסיק, אפסיק.
למחרת אני רואה את הרב שוכב על מזרון על הארץ. לפי הבדיקות שעשיתי לרב, החלטתי שהרב צריך את התרופות ולשתות. שאלני "אתה אומר זאת כידיד או כרופא?", אמרתי "גם וגם". הרב הסכים, אחז את הכוס בידו ואמר: "לשם יחוד קודשא בריך הוא ושכינתא, בדחילו ורחימו, ורחימו ודחילו, באותיות י׳ ק׳ ו׳ ק׳ הריני בא לקיים מצוות ״ונשמרתם מאד לנפשותיכם״ ולשמוע בקול הרופא". בלע הכדורים ושתה. אמרתי לרב "עוד כוס", ושאלני שוב "כידיד או כרופא?". אמרתי "גם וגם". לקח כוס שנייה ושתה בלא ברכה. שאלתי "הרב, למה לא ברך?". ענה לי "לא שתיתי לצמאי אלא כי רופאי ציווני".
(רופאו של הרב זצ״ל, ד״ר אפרים שמבה)
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה