באחד הימים במהלך המלחמה הרמטכ״ל הגיע לביקור בח׳אן יונס, ואליו התלוותה פמליה של קצינים בכירים. הצוות של איתן נבחר לקבל את פניו, והלוחמים השקיעו יום שלם בניקיון של האיתור שלהם.
בשעה שנקבעה הם ישבו במעגל, ערוכים ומצפים. הפמליה נכנסה באיחור, ועלתה מיד לקומה העליונה לשיחה עם מפקדי הפלגות. בשלב מסוים איתן עלה למעלה כדי לוודא שהביקור אכן יכלול את הצוות שלו.
ראש לשכת הרמטכ״ל, קצין בדרגת סגן אלוף, הבהיר לו שהלו״ז צפוף מדי: "אין סיכוי שהוא יגיע אליכם, אנחנו באיחור ענק". איתן הסביר שהלוחמים עבדו כל היום כדי להתכונן לביקור, אך הסא״ל בשלו: "אין מצב, תנסה לתפוס את מפקד האוגדה במקום", והוסיף: "מה זה משנה?".
לאיתן זה שינה. הוא ירד למטה ואמר לצוות שלא בטוח שהוא יצליח, אבל ינסה. כשהפמליה החלה לרדת מהקומה השנייה לכיוון היציאה, איתן ניגש אליהם, חסם את דרכו של הרמטכ״ל והניח יד על זרועו. "הרמטכ״ל, הצוות שלי מחכה לך", אמר בחיוך. כשהרמטכ״ל הלוי השיב בהתנצלות שהם באיחור גדול ולא יוכלו לשבת, איתן שלף קלף אחרון. הוא החווה כלפי החדר שבו חיכו הלוחמים ואמר: "כבר הכנו קפה". הרמטכ״ל חייך: "לזה אי אפשר לסרב". אלוף הפיקוד טפח לאיתן על השכם ואמר: "כל הכבוד, בחור צעיר". "שני דברים גרמו לי להיכנס לחדר", סיפר אחר כך הרמטכ״ל, "הנחישות של איתן, והחיוך שאי-אפשר היה להגיד לו לא".
הלוי ישב עם הלוחמים במעגל ושאל לשלומם. כשהגיע תורו של איתן, הוא ענה בביטחון: "הרמטכ״ל, אנחנו מוכנים לרפיח, לצפון, לתימן ואם צריך גם לאיראן". ביקור הרמטכ״ל הסתיים בהצלחה: הלוחמים פגשו את הרמטכ״ל ונמנעה מהם אכזבה גדולה, הרמטכ״ל פגש את הלוחמים ושמע מהם כי הם נחושים ונכונים למשימות.
הפגישה הזו עשתה רושם על הרמטכ״ל, ומאוחר יותר הוא הזכיר את איתן – עוד קודם לנפילתו – בכנס פיקודי, כדוגמה למפקד שמוכן לדלג על ההיררכיה הפיקודית למען חייליו.
בתמונה: איתן קורא בתורה לפני יציאה לפעילות
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה