באחד הימים הביאו לפני הרב הקדוש רבי נפתלי צבי מרופשיץ דברי שטנה ולשון הרע על הרב הקדוש רבי צבי אלימלך מדינוב, בעל ה״בני יששכר". נסע רבי צבי אלימלך לרופשיץ, בידיעה כי מתנגדיו ומשטיניו אינם נמצאים שם. כשהגיע קירבו הרב מרופשיץ וכבדו כראוי.
באותה העת עמדה על השולחן כוס שתייה. הצביע הרב מרופשיץ על הכוס, ואמר לרבי צבי אלימלך: "בכל דבר שנמצא בעולם, בין בדומם, בין בצומח, בחי או במדבר, יש חיות של קדושה, רק חיות הקדושה שיש בו היא המקיימת אותו, ובהיפרד החיות ממנו יתבטל הדבר.
רואה כבודו את הכוס העומדת על השולחן, יש בכוחנו להוציא את החיות ממנה והיא תהיה כעפר ממש. . ." מיד כשסיים לדבר הפכה הכוס לעפר. . .
נבהל רבי צבי אלימלך, כי ראה בזה רמז, שיוכל להוציא הרב גם ממנו את חיותו.
אמר לו רבי צבי אלימלך: "הקב״ה אמר למשה רבינו: '. . . שַׁל נְעָלֶיךָ מֵעַל רַגְלֶיךָ כִּי הַמָּקוֹם אֲשֶׁר אַתָּה עוֹמֵד עָלָיו אַדְמַת קֹדֶשׁ הוּא' (שמות ג', ה') מדוע אמר לו 'של נעלך'?
כתוב בפרקי אבות (ב', י') על תלמידי החכמים: 'נשיכתן נשיכת שועל, ועקיצתן עקיצת עקרב, ולחישתן לחישת שרף', הרי שלחכמים יש שלושה כוחות: נשיכה, עקיצה ולחישה, שראשי התיבות שלהם הוא 'נעל', הורה הקב״ה למשה רבינו במראה הסנה, כאשר אתה תהיה מנהיג עדת ישראל אז 'של נעליך מעל רגלך', תסיר ממך את הרגילות הזו של נשיכה, עקיצה ולחישה, ולא תשתמש בה נגד אף אדם מישראל. . ."
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה