הרה״ג מרדכי אליהו זצוק״ל היה מספר על חכם צדקה הזקן שהייתה לו חלקת שדה קטנה שהיה זורע בה חיטין כל שנה, והיה מקיים בה את המצוות התלויות בארץ. בחיטין שהיה קוצר משם היה טוחן ואופה מצות לפסח. השדה היה קטן מאוד, אולי חמישה על חמישה מטרים.
היה מהדר חכם צדקה הזקן לקיים את כל המצוות התלויות בארץ בשדה זה כתקנן. לקט שכחה ופאה. והיה מחפש לקיים מה שאפשר כגון כלאיים וערלה וכו'. ואיך היה מקיים חכם צדקה הזקן את מצוות שכחה? הרי כל השדה שלו היה כל כך קטן שלא היה יכול לשכוח בו כלום.
איך יקיים מצוות שכחה?
היה קורא החכם למרן הרב זצ״ל שיבוא לעזור לו לקצור את התבואה ולהכין את העומרים. אחרי שהכינו את העומרים תפס חכם צדקה הזקן את הרב זצ״ל והחל לעשות עמו סיבובים בשדה. לאחר כמה סיבובים עצר חכם צדקה הזקן ואמר לרב: נו, מהר מהר לאסוף את הכול ולבוא הביתה, מהר מהר. בתוך כך היה זוכה לפעמים לשכוח איזה עומר בשדה מתוך חיפזון.
היה מקפיד חכם צדקה לתת מעשר עני לעני קבוע אחד שהיה מקפיד בכל פעם לקחת את המעשר עני שלו מחכם צדקה הזקן.
פעם אחת לא הייתה בחלקת השדה של חכם צדקה מספיק תבואה לעשות מצות לליל הסדר. חלק גדול מהתבואה הייתה של העני שקיבל גם "פאה" וגם "לקט" וגם "שכחה" וגם "מעשר עני". סיפר הרב זצ״ל שחכם צדקה הזקן היה בצער שלא נשאר לו מספיק קמח לאפות ממנו מצות מצווה. מה עשה הרב זצ״ל? הלך לאותו עני וקנה ממנו את החיטים של ה״פאה", ה״לקט", ה״שכחה" וה״מעשר עני". בא לחכם צדקה הזקן ונתן לו את החיטים הללו שיאפה מהם את המצות שהוא כל כך חיבב אחרי שקיים בהם את כל המצוות התלויות בארץ.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה