ר' בנימין זאב דויטש ז"ל סיפר שבימי בחרותו בעיירת מגוריו באונגארין (הונגריה) ביום מן הימים קיבלו חמישים בחורים וצעירים מבני העיירה 'צו גיוס' לצבא הגויים, ותרב בבת יהודה תאניה ואניה...
מיד טיכסו עצה לשלוח בקשה לרופא מפורסם פלוני שיכתוב על כל אחד מהבחורים איזה סיבה ותירוץ שבגינו אין הבחור ראוי ומוכן להתגייס לצבא, אבל זאת לא יעלה על הדעת מבלי שליחת צרור הכסף לבית הרופא, על כן נתבקשו כל הורי הבחורים להכניס מעות לעסקן פלוני שהוא ישלח את כל הסכום כאחד אל הרופא, ואכן, כל אחד מהם הכניס מעות כפי יכלתו וכגודל השגותיו , הגדילו עשות אביו של ר' בנימין זאב עם עוד אחד מבני העיירה שעשירים גדולים היו והכניסו הון עתק ל 'קופה' וכך נשלחה הבקשה לאותו הרופא כש 'מתן שכרו בצידו'... עבר יום ועוד יום ועדיין לא נתקבלו 'אשורי הרפואה'... והיו הכל דרוכים ומתוחים לקראת הבאות, עד שבס"ד ביום האחרון 'ערב הגיוס ' הגיעו לבית הדואר האישורים, אך משנפתחה החבילה נתגלה שהרופא מצא 'תירוצים ' רק לארבעים ושמונה מהבחורים, ולאלו השניים – בני העשירים לא נתקבל כל אישור, ופירוש הדברים שעל השניים לקיים 'וישא יעקב רגליו' ולברוח מביתם כל עוד נשמתם באפם, ויפה שעה אחת קודם...
מיד נטלו השניים את ה'תפילין' מעט בגדים ומעות מועטות וברחו מהעיירה לעלות לארה"ק – מבלי להפרד כראוי מבני משפחתם, ומבלי הכנות הנדרשות לנסיעה כה ארוכה לבחורים כה צעירים...
מכאן היה אומר תמיד ר' בנימין זאב כי זה היום – יום הבריחה היה נראה בעיני בשר כיום קשה ושחור, על שהוכרחו שני בחורים צעירים לעבור נסיון של 'לך לך מארצך וממולדתך ומבית אביך אל הארץ...' מבלי כל הכשר והכנה...
למעשה 'זה היום עשה ה' נגילה ונשמחה בו', כי כמה שנים לאחמ"כ פרצה ה'מלחמה', ומכל חמישים הבחורים לא נותר שריד ופליט אלא שניים אלו הבורחים שיום בריחתם היה 'יום הצלתם' ממיתה וודאית, ולא עוד אלא שזכה ר' בנימין זאב להקים דור ישרים מבורך כשהרבה מצאצאיו משמשים כראשי ישיבות מפורסמים בארה"ק לשם ולתפארת, נמצא אין לך יום אורה ושמחה כאותו היום.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה