יש לי עסק גדול להדפסות וצריבת דיסקים. בדרך כלל עבור תזמורות, אולפנים, מזכרות ומסיבות.
פעם קיבלתי הזמנה עבור ערב התרמה מרשים. 'דינר' של מוסד גדול. כל דיסק הונח בקפדנות על הצלחת של כל תורם, עם עטיפה מעוצבת בדיוק לפי העיצוב המרהיב של השולחנות. בתוך הדיסק היה שיר מרגש שהוקלט במיוחד על ידי נגן מפורסם מאוד.
בשעת ערב מאוחרת אני מקבל טלפון קולני: "מה אתה חושב לך?! אין לך טיפת אחריות! הרסת לנו את הערב!". זה היה עורך ה'דינר'.
"מה קרה?", גיששתי. "טעינו בצבעים?"
"צבעים צבעים!", נשף בזעם, "חילקנו לתורמינו היקרים הספדים באידיש! במקום השיר המרכזי של האירוע! שיר שרצינו שייחקק לתורמים בעצמות! בדיסקים שומעים הספדים על איזה רב. אתה מבין את משמעות הדברים? יצאנו עלובים. חובבנים. התדמית שלנו נהרסה ללא תקנה! השקענו בערב הזה המון, ומי יודע כמה תרומות נפסיד בשל הטעות שלך!"
הצטערתי נורא. איני מדבר על אובדן של לקוח קבוע וגדול. עצם המחשבה על הנזק הגדול שגרמתי – עצרה את נשימתי.
"אני אפצה אתכם", מלמלתי.
"שום תגמול לא יפצה על ריסוק התדמית." והוא טרק את הטלפון. נאנחתי עמוקות.
כצפוי, מהרה צלצל הנייד שלי שוב. הפעם על הקו היה אחד מבני משפחת הנפטר, שהם היו אמורים לקבל את עותקי ההספדים. וקיבלו שיר במקום.
הוא היה הרבה יותר עדין, אך הכאב בקולו היה ניכר: "הכול משמים. נחזיר לכם ותכינו מחדש. תהיה בעיה עם חלוקת הדיסקים, כי הרי חשבנו לחלק אותם באירוע ה'שלושים'. כעת נצטרך לשלוח לכולם בדואר. אני מקווה שתעזרו לנו בהוצאות".
באותו לילה נדדה שנתי. האם כל העסק שהקמתי יתפורר בשל טעות אנוש מצערת? אל תגזים, נזפתי בעצמי. יש מנהל לעולם. זו שגיאה. נפיק לקחים. ואם גרמתי נזק למוסדות תורה, והפסידו תרומות רבות, הרי כתוב: "מגלגלים חובה על ידי חייב". לא מצאתי מנוח. מה שקרה ויקרה – הכול מאת ה', אמרתי לעצמי בנחישות. זהו ניסיון באמונה. לא יותר.
למחרת... שוב מתקשר אלי עורך ה'דינר'.
"לא תאמין מה קרה פה", הוא אמר בהתפעלות גלויה.
"מה קרה?"
"נס!"
"האם התוכן של הדיסקים השתנה פתאום?"
"אתה חייב לשמוע. יש סייעתא דשמיא מיוחדת אפילו לטעויות שלך... היום בבוקר מצלצל אלינו אחד מהתורמים הכבדים, מיליונר כזה שלא האמנו שיגיע, וכך אמר לי בקול נרגש: 'תגיד לי, מאיפה לכם ההספדים של הרב אוברמייסטר?', הוא שואל אותי. התחלתי להתנצל ולספר שהכול טעות, אבל הוא קוטע אותי:
'לא, לא, אני הכרתי אותו. הוא היה הרב שלי בגיל צעיר. המלמד שלי! הייתי יתום מאב, והוא היה כמו אבא, ההשפעה שלו מחלחלת בי עד היום. אם אני שומר מצוות – זה רק בזכותו. כבר שנים אין לי קשר אתו. לא ידעתי שהוא נפטר. לא יכולתי לישון הלילה... הכול עמד לי מול העיניים. מאיפה קיבלתם את ההספדים עליו?
אני אומר לך שכל מילה אמת. הם לא הגזימו. היושר שלו, התמימות, הענווה, הרצון לתת כמה שיותר, איפה יש אנשים כאלה היום?!'. וכך הוא משתפך ומשתפך עוד שעה ארוכה, עד שהוא אומר לי: 'אני רוצה לתרום לכם. גרמתם לי להתרגשות גדולה. הדיסק הוא כמו צוואה מהרב שלי. יש לכם זכות!'. ואכן, תוך שעה קיבלנו תרומה בסדר גודל שלא חלמנו. יותר מכל מה שציפינו להשיג בדינר כולו."
את חלקי בפאזל מילאתי בכך שסיפרתי את כל הסיפור לבן הרב כשבא ליטול את הדיסקים של ההספדים מתוקנים. עיניו מלאו דמעות.
"זה כל כך מתאים לאבא", מלמל לעצמו, "ואתה זכית, שהרי נאמר מגלגלים זכות על ידי זכאי..."
מתוך "102 סיפורים ששינו לאנשים את החיים"
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה