מסופר על אחד מגדולי ישראל רבי משה סופר המכונה על שם ספרו ''החתם סופר'' שחייל הונגרי פנה אליו וביקש ממנו שילמד אותו לשון הקדש, ובתמורה הוא יצחצח את נעליו.
בתחילה סירב הרב וניסה להפנות אותו לאנשים אחרים שהיו מבצעים את משאלתו של הרב בחפץ לב. החייל הפציר ברב ורצה שרק הוא ילמד אותו את לשון הקדש, והרב הסכים, במשך תקופה ארוכה הרב היה מלמד את החייל את לשון הקדש.
לאחר כמה שנים הגיעו לבית הדין של הרב ''החתם סופר'' שניים מעשירי העיר פרשבורג שהיה להם דין תורה אחד עם השני.
הרב פסק מה שפסק הצדיק את הצדיק וחייב את החייב.
זה שיצא חייב הלך והוציא שם רע על הרב אצל השלטון ההונגרי של אותה תקופה שהרב מלמד את היהודים אזרחי המדינה לא לציית לחוקי המדינה.
למחרת הרב קיבל צו זימון לבית משפט, לפני תחילת המשפט ביקש נשיא בית המשפט מהרב להכנס לחדר צדדי, ושם הוא הזדהה בפני הרב והזכיר לו שלפני שנים רבות הרב לימד אותו את לשון הקדש.
"כיון שהכרתי אותך בתקופה ההיא שאתה אדם ישר ומוסרי אני מבטיח לך שלא יאונה לך כל רע במשפט כי אני אוציא את דינך לצדק".
בצאתו מן המשפט אמר החתם סופר "עכשיו אני מבין את פירוש הפסוק: 'וראית את אחורי ופני לא יראו', כאשר אותו חייל התעקש אז ללמוד דוקא איתי את לשון הקדש, לא הבנתי מה רוצה ממני הקב''ה באותה עת. עכשיו הכל מובן".
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה