לאחר השואה הגיעו לשוויץ קבוצה של ניצולי שואה ממחנה הריכוז בוכנוולד. אנשים אלו היו במצב נפשי וגופני לא טוב. רובם אבדו את כל משפחתם ונותרו גלמודים ויתומים. הצרות שעברו הותירו בהם רושם חזק, ומי שהביט בהם לא ראה בהם זיק של תקוה ושל חיים.
הגאון הרב משה סולוויצ'יק זצ''ל מגדולי הרבנים בשוויץ הצליח לקבל אישור כניסה למחנה של אותם פליטי שואה. הוא שכאשר בא לבקרם הוא ראה ש''אין עם מי לדבר'' , הוא ניסה לעודד אותם בכל מיני דרכים והוא לא הצליח.
לפתע עלה במוחו רעיון. הוא חזר למחנה עם ספר תורה בזרועותיו.
אותם ניצולי שואה לא ראו ספר תורה בכל שנות המלחמה ולכן מיד כאשר הם ראו את ספר התורה בזרועותיו של הרב זיק של קדושה אמונה ותקוה נדלק בעיניהם.
רבי משה רצה לעורר אותם עוד יותר הוא רצה לפתוח את ספר התורה כדי לקרוא בתורה בפניהם, והוא רצה לשתף אותם בקריאה בתורה. אף על פי שהרב היה קורא בתורה מעולה הוא שאל אותם האם אחד מהם יודע לקרוא בתורה. אחד הניצולים היה בחור צעיר שבא מבית חרדי חסידי, אך האירועים שעבר בשואה השפיעו עליו מאד לרעה והוא פרק מעליו עול תורה ומצוות. כאשר הרב סולוויצ'יק הציע שאל אם מישהו מהניצולים יודע לקרוא בתורה, נזכר אחד מהם באותו בחור צעיר שהיה חסיד ועתה עזב את הכל. הוא הצביע עליו ואמר יש כאן אחד שיודע לקרוא, לפני המלחמה הוא קרא בתורה בבית כנסת שבו התפללתי. הרב שאל אותו אם הוא מוכן לקרוא והוא הסכים.
כל הנוכחים שמו לב שמשהו השתנה במראה פניו. הוא היה נרגש ביותר. וכל זאת עוד לפני שהתחיל לקרוא בתורה. הוא רק הסתכל בספר התורה באותיות וכבר משהו אצלו ''התחיל לזוז''. ההפתעה הייתה לאחר הקריאה. הוא הפך להיות אדם אחר. הוא סיפר לכולם ''מיד כשהתחלתי לקרוא והסתכלתי על האותיות הקדושות של התורה התעוררו בי רגשי שמחה וקדושה. זיכרונות הילדות צפו עלו ברגע אחד ונזכרתי בכל החנוך שקבלתי בבית אבא. מאז אותה קריאה בתורה שב אותו צעיר בתשובה גמורה וזכה להקים בית יהודי טהורה וזכה לגדל דורות של צאצאים לתפארת.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה