ימי חנוכה התקרבו, החלטתי שיש לחוג חג זה בצורה כלשהיא. צריך לחזק את רוחן של הבנות, כי היינו כבר כולנו עייפות ומיואשות.
שבוע לפני חנוכה התחלתי להוציא מפסולת החוטים שקבלנו לניקוי המכונות את חוטי הכותנה, והחבאתי אותם מתחת למזרונים שבמחנה. בת אחת שאלה אותי מה אני עושה, סיפרתי לה על כוונתי. כשביקשתי ממנה לעזור לי להשיג חמישה תפוחי אדמה בלתי מבושלים היא התלהבה מן הרעיון, והצלחנו להשיג את תפוחי האדמה. חתכתי אותם לחצאים וגלפתי בתוכם מקום לשמן. שזרתי את חוטי הכותנה לפתילים והכנסתי אותם לתוך תפוחי האדמה. גנבתי את פחית השמן שבה השתמשתי לשימון המכונה בבית החרושת ויצקתי את השמן לתוך תפוחי האדמה, והנה לפנינו חנוכיה.
בליל החנוכה הראשון, הדלקתי את הנר הראשון וברכתי עליו את הברכות, שרנו יחד ''מעוז צור'', ונזכרנו כיצד חגגנו את החג בבית. מאחר וראיתי את השפעתו הטובה של הערב על חברותי השתכנעתי שעשיתי דבר נכון והחלטתי להמשיך.
ארבעה לילות הכל עבר כשורה, בלילה החמישי נכשלנו. משום מה אחרנו בהדלקת הנרות, אשר עוד דלקו בשעת השריקה לכיבוי האורות. בן רגע כבתה התאורה ובחושך שהשתרר הסגירו אותנו נקודות האור שבקעו מהחדר שלנו.
השומרת של השער רצה אל מקום האור, בהיותה בטוחה כי אנחנו מאותתות לאווירוני האויב שלעיתים "ביקרו" כאן בלילות, פרצה את הדלת ונדהמה מן המחזה שנגלה לעיניה, חדר מסודר, כל בחורה יושבת על מיטתה וכולן שרות בצוותא. צעקתי בגרמנית ''הקשב'' , אבל הדם קפא בי.
במשך שניות אחדות ראיתי בעיני רוחי את העונש הצפוי, עשרים וארבעה ראשים גזוזים מחדש, וגרוע מזה עשרים וארבע זוגות עינים מאשימות.
לקול שאגתה של השומרת ''מה קורה פה''? התאוששתי ועניתי גברת מפקחת, השבוע יש לנו חג לזכר המכבים כאשר יהודים מועטים ניצחו אויבים מרובים. לא חשבתי באותו רגע מה אמרתי לה, גם לא שאפתי להיראות כגיבורה אבל נאלצתי להשיב כי השאלה הופנתה אלי. כנראה דיבר ממני איזה דיבוק, כי לא התכוותי כלל להתגונן. כולנו ''חזרנו אל עצמנו'' כשהמפקחת עזבה את החדר, מבלי להוסיף מלה.
לא רק שלא נענשנו, להיפך, אותה מפקחת ס''ס, שהיתה מחלקת גם תוספת אוכל לבחורות שסחבו את חבית האוכל, קראה לי ובזמן שהוסיפה לי מן הדייסה, חשבתי על אותו ליל חנוכה, ושוכנעתי מחדש שאכן כדאי היה הדבר.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה