הצדיק הירושלמי, רבי אריה לוין זצ״ל, היה משכים קום לטהר ליבו לפני בוראו, סיפר יהודה הרוש, מנקה הרחובות בשכונת משכנות בירושלים:
בוקר אחד ניגש אלי רבי אריה ואמר: אתה יודע, יהודה, טוב אתה ממני, באמת אשריך וטוב לך, מקנא אני בך.
השבתי: מה אתה שח, רבי אריה, אתה חכם וצדיק, עוסק כל היום בתורה ובמצוות, ואילו אני — אדם פשוט, מנקה אשפה. . .
שיסעני רבי אריה ואמר: "אינך יודע את מעלתך, סמוך עלי, אני מבטיחך נאמנה: טוב אתה ממני. אתה מתקן העולם, ומנקה את חוצותיה של ירושלים. במו ידיך עושה אתה את עולמו של הקב״ה טוב יותר, נקי יותר. . . מקנא אני בך!"
כך עמדנו והתווכחנו, אני בשלי והוא בשלו. אך מה אומר לך, אדוני? כשפנה הוא ללכת ואני נותרתי לבדי, עם המטאטא ועם עגלת הזבל, נעשה לי לפתע טוב על הלב, הרגשתי כמו בן מלך. בפעם הראשונה בחיי. . . בחיי. כמו בן מלך! ("צדיק יסוד עולם" מאת שמחה רז, עמ׳ 228).
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה