מספר רבינו יוסף חיים הבן איש חי את הסיפור הבא: מעשה בעשיר אחד שהיה רוכב על סוסו בדרך אל העיר. בדרכו ראה איש פיסח יושב על אם הדרך ופושט ידו לצדקה. העשיר הוציא מכיסו מטבע כסף והשליכה אל הפיסח. הפיסח ברך את העשיר על נדיבותו וביקש ממנו אם יוכל גם לעזור לו בכך שירכיבו על סוסו ויביאו אל העיר. העשיר שהיה רחמן העלה את הפיסח על סוסו, הושיבו מלפניו ונתן את המושכות בידיו. היו שניהם רוכבים ביחד על הסוס, הפיסח בראש והעשיר מאחוריו. כשהגיעו לכיכר העיר עצר הפיסח את הסוס, פנה אל העשיר ואמר בקול: "הנה הגענו אל העיר, רד עתה מהסוס". העשיר התרגז על דברי הפיסח ודרש ממנו לרדת מיד מסוסו. התחיל הפיסח צועק בקול גדול: "אנשים טובים, עזרו לי! הרשע הזה פגשתי מחוץ לעיר. ראיתי כי הוא עייף ורציתי לעזור לו ולכן הרכבתי אותו על סוסי. ועכשיו במקום להודות לי על עזרתי הוא רוצה לנצל את נכותי וחולשתי ולגזול ממני את סוסי". דברי הפיסח עוררו את חמלתם של אנשי העיר וקמו כולם לעזור לו. לא עזרו לעשיר ניסיונותיו להכחיש את דברי הפיסח עד שלבסוף דרש להגיע לפני שופט. שמע השופט את דברי שניהם ואמר לעשיר: "ניכרים דברי אמת ומאמין אני לך שאכן הסוס שייך לך, אך מה אוכל לעשות? אתה בעצמך איבדת את זכותך על סוס. אם היית מרכיב את הפיסח מאחוריך ומשאיר את המושכות בידך, ברור היה שאתה בעל הסוס, אך כאשר הושבת אותו מלפניך ונתת את המושכות בידיו, הרי מחזק הדבר את טענתו שהוא בעל הסוס.
כך הדבר בחיי האדם. כל עוד הוא מעמיד את מצבו הרוחני בראש כעיקר ואת מצבו החומרי מאחור כטפל, הרי הוא מנהל את חייו באופן הנכון ועל פי סדר העדיפויות הנכון. אך אם הוא נותן לתאוות הממון להוביל בראש והיא זו המובילה ומכוונת את כל חייו, הרי הדבר יפגע באורחות חייו ובמימוש ייעודו בחיים.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה