אחד הסיפורים היותר מנחמים ששמענו היה סיפורו של אדם שהיה מקושר מאוד לרבי מחב״ד ע״ה. וכך הוא סיפר ב״שבעה״: דעו לכם כי מאז שחזרתי בתשובה, כל צעד שעשיתי בחיים עשיתי בהתייעצות עם הרבי מחב״ד – הן בעניינים הפרטיים, הן בעניינים המשפחתיים והן בענייני העסקים שלי, שפרוסים על מדינות רבות.
כשהרבי מחב״ד נפטר, לא הסכמתי לקבל את העובדה הזאת ולא הלכתי לציון שלו בבית העלמין. לא האמנתי שייתכן שאיש כל כך קדוש ועליון, שמחבר שמים וארץ, ייפטר מן העולם ויעזוב אותנו לבד. מי יענה לנו ומי ידריך אותנו ומי יאיר לנו פנים?
הציעו לי ללכת לרב אליהו זצ״ל, שכן הוא היה הכי קרוב לרבי בחייו, והוא זה שיוכל להדריך אותי עכשיו בדרך הקרובה לדרך של הרבי מחב״ד. הלכתי לרב אליהו בפעם הראשונה בחיי. אמרתי לו שיש לי הרבה שאלות, אבל אין לי רב שאוכל להציע בפניו את השאלות. שאלתי אותו אם הוא מוכן להיות הרב שלי. הרב אמר לי: "שאל את שאלותיך".
שאלתי את השאלה הראשונה שלי, הרב עצם את עיניו ואמר לי: "אינני יכול לענות לך על השאלה הזו. אתה שאלת אותה את הרבי, והוא צריך לענות לך עליה".
"איך הוא יענה לי?" – שאלתי.
"הרבי לא נשאר חייב. אם שאלת אותו, הוא יענה לך. לך לציון שלו ותתפלל שם, תבקש תשובה וגם תקבל".
"איך אני אקבל תשובה?" – שאלתי ופרצתי בבכי.
"מה אכפת לך איך תקבל תשובה? העיקר שתקבל".
"אני לא הולך לציון של הרבי. לא הלכתי לשם מעולם ולא אלך לשם עכשיו" – אמרתי ויצאתי מהחדר של הרב אליהו, עדיין בוכה. לא הסכמתי לקבל את זה שיש ציון לרבי ולא הסכמתי ללכת לשם. לא הסכמתי לקבל את זה שהרבי עזב אותנו. כך עמדתי בלשכה החיצונית של הרב אליהו בוכה במר לבי. כשנרגעתי חזרתי לחדרו של הרב, שישב וחיכה לי, והוא אמר לי בנימה אבהית: "לך לציון של הרבי, לא תצטער".
הלכתי לציון של הרבי מחב״ד ובכניסתי לשם נטפל אלי איזה אדם והחל לסובב אותי בדברים. תוך כדי דבריו הוא הזכיר את הנושא שעלה בשאלה ששאלתי את הרבי, וחשבתי לעצמי: הנה זה בא. אחר כך הוא גם הזכיר את התשובה שהייתי צריך לקבל. הבנתי שזו התשובה שהרבי שלח לי. פעלתי על פיה והצלחתי, כשם שהיה בכל העצות שהרבי נתן לי בחייו.
חזרתי אל הרב אליהו והוא קבלני ואמר לי: "זה נכון שהרבי לא נשאר חייב!"
האיש סיים את דבריו אלינו ואמר: לכולנו אבד אבא. אבל דעו לכם, הרב אליהו לא נשאר חייב.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה