תיקון חצות
א. כתב הגר״ח בן עטר זצוק״ל בהקדמה לספר חפץ ה׳ וז״ל: בין ברכיו גדלתי, ובחיקו שכבתי מיום היותי לשאוב מדרכיו הטובים, ומרוב חסידותו כמעט אני אומר שלא עבר עליו חצי לילה בשינה אפילו בלילי תמוז מלקום ולספוד כאשה אלמנה על חורבן בית אלהינו בבכי גדול, ולהשלים הלילה בתלמוד וכו׳.
ב. כתב בספר זך ונקי כנפו (עמ׳ א): ואני הדל שמע שמעתי מפי אדונינו הרב כמוהר״ר אברהם קורייאט זצ״ל שהיה מספר והולך בשבחי אדונינו הרב הגדול עיר וקדיש כמוהר״ר יוסף אלמאליח זצ״ל מחבר שו״ת תקפו של יוסף, ותמיד היה מונה שבחיו. וזו אחת מהנה: שבכל לילה ולילה, גם בקיץ גם בחורף, היה יושב ועוסק בתורה בקדושה ובטהרה עד שיגיע זמן חצות לילה ממש, ואחר כך היה אומר תיקון חצות בבכייה רבה ועצומה. אשריו ואשרי בניו אחריו זיע״א.
ג. סיפר הגה״ק ר׳ אלעזר אבוחצירא זצ״ל על אביו הגדול סידנא מרן בבא מאיר זי״ע שהיה מקפיד באמירת תיקון חצות שיהיה עם הנחת אפר על ראשו. וכשהיה צריך לנסוע ולהיות מחוץ לביתו, הרבנית ע״ה הייתה מכינה לו שקית עם אפר, והיה לוקח את השקית ומחביאה בבגדיו כמו ארנק כסף. וכן נהג לא להכניס את אותו האפר לבית הכסא, והיה אומר: היאך יתכן דבר שנתיחד לזכור על ידו את בית המקדש המקודש ביותר, היאך אפשר שלא לנהוג בו קדושה כיאה לקדושת בית מקדש.
והוסיף רבי אלעזר: ראו מה בין דורות ראשונים לדורות האחרונים. בדורות אחרונים לפני הנסיעה דואגים לקחת מצלמה וכדומה.
והביא מעשה מזקנו הרב ישא ברכה: היה מסתפר לעיתים תכופות, ופעם בעת שהיה צריך להסתפר הספר לא היה בעיר, ורבינו הצטער על כך שאין יכול להסתפר. וכשאלו אותו מדוע כל כך מצטער, הרי ניתן לדחות עד שיבא הספר, אמר בבא סאלי: שהוא רגיל להניח על ראשו אפר בעת שאומר תיקון חצות, וכשהוא עם שערות הוא לא ירגיש את האפר על הראש. (פקודת אלעזר עמוד פד).
ד. היו הרבה בדרום מרוקו שלבשו גלימה העליונה בגילוי כתף, הנקרא חלוצי כתף, זכר לחרבן בית המקדש שלא ישכח מהם כל היום, ולזכור השכינה שנמצאת בגלות. וכן נהגו הרבה חכמים ביניהם כמוהר״ר פינחס הכהן אזוג זלה״ה (הגר״ד פרץ).
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה