מעשה באב ובנו שבאו אל רב העיירה שלהם בשאלה הלכתית קשה שהתעוררה להם.
בביתם היה רק מעיל אחד. והשאלה היתה מי ילבש את המעיל: האם האב ילבש אותו שבגלל גילו המבוגר זקוק גופו לחום, או הבן ילבש אותו כי הוא יוצא לפרנס את אביו, ושוהה מחוץ לבית שעות ארוכות?
הרב ביקש מהם לבוא אליו בעוד כמה ימים כדי לקבל את התשובה.
עבר זמן והאב התחיל לחשוב שאולי בעצם המעיל מגיע לבן, סוף סוף הוא מתרוצץ שעות רבות בשלג ובכפור כדי להביא פרנסה לאביו.
באותו זמן חשב הבן לעצמו' שהוא בגילו עוד מסוגל להסתדר בחוץ בלי מעיל, ואילו אביו הקשיש זקוק למעיל פרווה גם בבית.
כאשר חלף הזמן שהקציב להם הרב, הגיעו האב ובנו אל הרב אך הפעם היו להם טענות אחרות:
האב ביקש שהבן יקח את המעיל, והבן ביקש שאביו יקח את המעיל.
יצא הרב מהחדר וחזר עם... מעיל.
''קחו את המעיל הזה, ואז יהיה לכל אחד מכם מעיל בפני עצמו'', אמר להם הרב.
האב ובנו הביטו אחד אל השני בפליאה ואמרו: אם לרב היה פתרון כל כך פשוט לתת להם מעיל נוסף למה הוא לא אמר זאת מההתחלה?
השיב להם הרב, כאשר הגעתם בהתחלה ושאלתם למי לתת את המעיל, שמתי לב שכל אחד מכם דואג לעצמו, ואז אמרת לעצמי שגם אני זקוק למעיל. אך כאשר אתם וויתרם אחד לשני, גם אני החלטתי לוותר והענקתי לכם את המעיל. [עלינו לשבח].
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה