הרב יעקב גלינסקי מזקני רבני בני ברק היה תלמיד ישיבה בצעירותו בזמן שלטון הדיכוי הקומוניסטי והוגלה לסיביר – מחוז נידח שהטמפרטורה שם היא עשרות מעלות מתחת לאפס. האסירים עבדו בעבודת פרך ''מצאת החמה ועד צאת הנשמה''. רבים נרצחו ''נעלמו'' שם ולא חזרו לחיק משפחותיהם.
הרב היה בתא קטן עם קבוצת אסירים פולנים. בכל בוקר הם קמו עם שחר וצעדו למקום העבודה בטור ארוך כאשר משני צידי הטור היו חיילים אוקראינים מלווים בכלבים נובחים. כך הם עבדו עד החשיכה וחזרו לתאים שלהם במחנה האסירים.
הרב שם לב שאחד האסירים באמצע הלילה היה פושט את מדי האסיר, לובש בגדי צבא מסתכל על עצמו בראי קטן, צועד בתא הקטן, ואומר כל מיני דברים שנראו כמו פקודות בצבא. לאחר מכן הוא היה פושט את בגדי הצבא ולובש בגדי אסיר.
הרב התפלא על התנהגות זו שחזרה מידי לילה. למחרת בבוקר הם צעדו לעבודת הכפיה, והאסיר הפולני היה לפני הרב בטור.
הרב טפח על שכמו של האסיר ואמר לו מה אתה עושה כל לילה למה אתה מחליף את הבגדים שלך? בתחילה האסיר ניסה להתחמק, אך לבסוף אמר לו אספר לה כאשר נחזור לתא.
כאשר הם חזרו לתא סיפר האסיר לרב : הייתי גנרל בצבא הפולני, ונאסרתי על ידי השלטון הקומוניסטי בגלל שחשדו בי שאני אחד ממתנגדי המשטר. השיטה שלהם היא לשבור את רוחו של האסיר, ולהראות לו שהוא אפס – לא שווה כלום. דווקא בגלל שהייתי במעמד כל כך גבוה בפולין הם רצו כמה שיותר להשפיל אותי כדי להראות לי שאני לא שווה כלום ותלוי בחסדם.
רוחי כמעט נשברה בגלל ההשפלות שעברתי ואז החלטתי שכדי לא להשבר ברוחי אחרי כל הסבל שאני עובר במהלך היום בערב אני ''אחזור לימים הטובים''. אני לובש את המדים של הגנרל שהצלחתי להביא לכאן בסתר. אני מדמיין לעצמי שאני בשדה קרב מפקד על אלפי חיילים נותן פקודות ומרגיש ''גדול''.
כאשר אני מרגיש שרוחי חוזרת אליי ואני חזק בנפשי אני מוריד את בגדי הגנרל שלי.
[הסיפור על פי הספר עלינו לשבח] .
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה