בס''ד
שליטה על מידת הכעס
סח הגאון רבי יעקב קאמינעצקי זצ״ל שפעם עלה לבקר את הגאון רבי משה פיינשטיין זצ״ל וראהו שהוא שרוי בחדוה ובשמחה, ושאלו לשמחה מה זו עושה. סיפר לו רבי משה, שלפני כשלוש חדשים ישב בדין תורה כלשהו, ולבסוף פסק את פסקו - חייב את החייב וזיכה את הזכאי, כעבור כמה ימים התקשר אליו אחד ואמר שמי פלוני בן פלוני, וברצוני לומר לכם שהפסק שפסקתם לפני כמה ימים וחייבתם את פלוני, אין זה כלל פסק אמת, וטעיתם להדיא בדבר משנה והכל בטל ומבוטל כעפרא דארעא. . . והנה זה עתה בא אלי אותו 'רב', ובקשתו בפיו שאבחן אותו על כל הלכות שחיטה ואתן לו 'כתב' שמוסמך הוא על ידי לשחוט, ברגע הראשון עלה בדעתי לסלקו מן הבית תיכף ומיד - כראוי לעז פנים שכמותו, אך מיד נמלכתי בדעתי שממעשה זה כבר עבר יום הכיפורים שבו כל איש ישראל סולח ומוחל איש לרעהו, ואף אני מחלתי לכל מי שהכעיס והקניט אותי, וגם רב מחוצף זה בכלל הנמחלים, ומה לי כי אטור לו טענה, על כן קבלתיו ובחנתיו, ואכן הוא ידע היטב את כל ההלכות, ונתתי לו כתב סמיכה. כאשר נפרד לשלום בעמדו על פתח הדלת, אמרתי לו ש׳לא יעשה כן במקומנו ' – להתחצף כל כך בפני דיין ורב בישראל, והנה ראיתי על פניו שאינו יודע מה אני סח, בהביטו עלי בתמהון רב, ובפליאה עצומה מה אני רוצה מעמו, עד שנתברר שאיזה 'מחוצף ' דיבר עמי בשמו. . . ופנה הגרמ״פ לרבי יעקב הגע עצמך אם לא הייתי עוצר בעצמי בתחילה, והייתי גוער בו לחינם הרי לא הייתי יכול לסלוח לעצמי על כך, ועל כך תרב שמחתי זה עתה שעצרתי בנפשי, וזכיתי שלא פגעתי ביהודי על לא עוול בכפו.
*להרה "ק רבי נפתלי צבי מראפשיץ זי״ע הייתה קופסת טבק ריקנית והיה מחזיקה תדיר בין אצבעותיו, פותח וסוגר. פעם שאל לפניו אחד מחסידיו, תורה היא וללמוד אני צריך מה ענין יש לרבי בקופסא ריקנית זו. השיבו הרה "ק, בכל עת שמתעורר בי מידת הכעס על איזה דבר, אני ממהר להכניס את הכעס אל תוך קופסא זו למשך ב' שעות. ובזמן זה אשכח כל מאי דהוה, ורק כעבור ב' השעות פותח אני אותה ובודק האם אכן הייתי צריך לכעוס אם לאו. כך הוא טבע הכעס, משמניחים אותו לאחר זמן מתקרר לגמרי, ועיקר העבודה לאצור בתחילה את כל ה 'חום' בקרבו לבל יתפרץ חוצה לו, וכן אמר הרה "ק ה׳שפת אמת' זי" שהרבה יש לנו ללמוד מהרכבת, שכל כוח המניע אותה למרחק מרחקים בא ממה שהקטר אוגר בתוכו את החום הנוצר מן האש, ובזה גדול כוחו להניע את כל הרכבת הכבידה ונוסעיה. כיו״ב כשננצור פינו מלדבר בעת שבוער האש בקרבנו – נזכה להמשיך בדרכנו ביתר שאת ויתר עוז, לבוא לתכליתנו הטוב הן ברוחניות הן בגשמיות
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה