על כך שהקב״ה לא נשאר חייב לאף אחד,
נוכל ללמוד מן הסיפור הבא, ששמענו מת״ח
מפורסם.
אשה גלמודה שנפטרה בתל אביב, הובאה
לבית עולמה כצפוי, לא השתתפו בהלוייתה
אנשים רבים. רק כמנין וחצי יהודים ליוו את
מיטתה. אנשים רבים לא, אבל ציפורים
הרבה היו שם. . .
המלווים נדהמו להתקל בתופעה לא-מצוי׳ה
של להקות גדולות במיוחד של ציפורים
ועופות-השמים ש׳ליוו' את המיטה. הדבר
הי׳ה כל כך בולט שאי אפשר הי׳ה שלא
להבחין בו.
מרגע יציאת המיטה מן הבית, דרך כל
הנסיעה ברכב ההלוויות עד לבית העלמין,
וגם שם – עד רגע הקבורה, ניראו מספר רב
מאוד של ציפורים מעל למיטה, וגם הגובה
הנמוך שבו עפו, גרם לפליאה רבה בקרב
המלווים, במיוחד שלהקות הציפורים הללו
לא ניראו באותם רגעים באף מקום אחר, רק
סביב מיטת האשה.
גם לאחר שהמלווים עזבו כבר אט אט את
הקבר הטרי, והתכוננו לחזור לשער בית
העלמין, עדיין חגו הציפורים סביב רגבי
העפר שהונחו זה עתה על הקבר, ומי שנכח
במקום הבין שמשהו קורה כאן. שאיכפת
להן לציפורים, על הטמנתה של האשה
בקברה.
כשעשו את הדרך חזרה, נזכר בנה של האשה,
שבמשך שנים רבות היתה אימו מקפידה
שלא לזרוק את פירורי הלחם שנשארו לאחר
האוכל, אלא אספה אותם בצלחת מיוחדת,
ומדי בוקר הניחה את הפירורים על אדן
החלון, כדי שהציפורים יבואו ויאכלו אותם.
'אני גדלתי על המחזה הזה', סיפר הבן, וציין
את הקפדתה היתירה של האמא על אי-
השלכת הפירורים. מספר רב של ציפורים
הי׳ה מגיע מדי בוקר אל חלון הבית, וניזון
מהפירורים.
כך סיפר הבן. ואידך, זיל גמור.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה