בס״ד
פרשת בא – תשס״ו
ענייני חינוך
ויאמר אלהם יהי כן ה' עמכם כאשר אשלח אתכם ואת טפכם ראו כי רעה נגד פניכם (פרק י פסוק י)
לאחר שפרעה שואל את משה "מי ומי הולכים" וקבל תשובה שכל בני ישראל יצאו למדבר לשלושת ימי תפילה ועבודת ה', פרעה מגביל את אלו שיצאו מבני ישראל.
רש״י שבאמצעות תרגום אונקלוס מפרש את הביטוי "ואת טפכם ראו כי רעה נגד פניכם" מתבסס על מדרש:
ויאמר אלהם יהי כן ה' עמכם כאשר אשלח אתכם ואת טפכם ראו כי רעה נגד פניכם. מהו "כי רעה נגד פניכם"? אמר לו: דרך הבחורים והזקנים לזבוח, שמא הקטנים והטף? מי שאומר דבר זה אין דעתו אלא לברוח. לא כמו שאתם אומרים: דרך שלושת ימים נלך במדבר. לפיכך ראו כי אותה שאתם מחשבים לעשות, שיש בדעתיכם לברוח, היא תשוב נגד פניכם, שלא תצאו מכאן. (שמות רבה פרשה יג, ד״ה יג, ה ויאמר)
כלומר טענת פרעה היתה שמשה רבנו ואהרון מנסים לרמות אותו ובאמת בכוונתם לברוח ממצרים. ההוכחה של פרעה היא שמשה גם רוצה להביא את הקטנים והטף, שלא יכולים לעשות את עבודת הקרבנות.
הרמב״ן מביא כמה נוסחים שונים לדברי התרגום אונקלוס. נוסח אחד הוא שעצם בקשתם מעיד עליהם שמתכוונים לרעה. נוסח אחר שאותה רעה שאתם בני ישראל מנסים לעשות לי, לפרעה, בסוף ישוב אליכם. דעה אחרת מסבירה את דרך הכרת פניכם רואים מה מטרתכם, ועל דרך הפשט הרמב״ן מסביר:
ודרך הפשט דעו כי רעה נגד פניכם עומדת וקרובה לבא עליכם מאתי, כי אגמול אתכם רעה בראותי שאתם חפצים לברוח. (רמב״ן שמות פרק י פסוק י)
מכל הפירושים הנ״ל נראה שפרעה "תפס" את משה ואהרון בלשונם, בכך שאמרו שרוצים גם להביא את הטף והילדים איתם כדי להקריב את הקרבנות ולעבוד את ה'.
למרות שכוונת משה ואהרון היתה באמת "לברוח", יש כאן עניין מהותי בהבדל בין גישת אומות העולם והיהודים בעניין הקטנים והטף.
רש״י בהמשך דבריו על פסוק י מביא מדרש אגדה:
ומדרש אגדה שמעתי: כוכב אחד יש ששמו רעה. אמר להם פרעה: רואה אני באיצטגנינות שלי אותו כוכב עולה לקראתכם במדבר, והוא סימן דם והריגה. וכשחטאו ישראל בעגל ובקש הקב״ה להרגם, אמר משה בתפלתו: "למה יאמרו מצרים לאמר ברעה הוציאם?" זו היא שאמר להם "ראו כי רעה נגד פניכם". מיד וינחם ה' על הרעה והפך את הדם לדם מילה, שמל יהושע אותם. וזהו שנאמר "היום גלותי את חרפת מצרים מעליכם", שהיו אומרים לכם דם אנו רואים עליכם במדבר. (רש״י פרק י פסוק י)
לפי דברי המדרש פרעה מזהיר את משה ואהרון לבל ייקחו את הטף ואת הקטנים, כי הם בסכנה מן הכוכב "רעה", שסימנה דם.
מובא בספר לקוטי משה יעקב של רבי משה יעקב הכהן רביקוב (ידוע בשמו הסנדלר), שפרעה טען למשה ואהרן: הרי יש סכנה מרחפת עליכם מן הכוכב "רעה" שעולה לקראתכם ביציאתכם למדבר. אם רק המבוגרים יוצאים ניחא, כי הרי ידוע שאין מזל לישראל (שבת קנו עמוד א), דהיינו שישראל הם למעלה מן המזל. אבל הטף שרק באים לתת שכר למביאיהם (חגיגה ג, רש״י דברים פרק לא פסוק יב), לכן הם יהיו מתחת למזל, כי מובא במסכת פסחים:
רבא רמי: כתיב "כי גדל עד שמים חסדך" וכתיב "כי גדל מעל שמים חסדך". הא כיצד? כאן בעושין לשמה, וכאן בעושין שלא לשמה. (פסחים דף נ עמוד ב)
כי רק כעוסקים במצוות לשמה "גדל מעל שמים חסדיך", דהיינו למעלה מן המזלות. כאן שמשה ואהרון מבקשים את הטף והקטנים רק כדי לקבל שכר בעבורם, אזי זה כאילו שלא לשמה, לכן יפגעו הקטנים והטף על ידי הכוכב "רעה".
פרעה כאילו טען "לטובתם" של בני ישראל שלא יסכנו את ילדיהם במדבר.
עד כאן מדברי הסנדלר הקדוש.
אבל פרעה טעה בהבנתו מה זה חינוך אצל בני ישראל. הוא לא הבין איך מודדים את חשיבות החינוך בעיני ישראל. הוא רק ראה בחינוך דרך לקדם את הילדים, להשלים אותם כדי שיהיו בני אדם שייכים ותורמים לקהילה.
אבל לישראל משמעות החינוך שונה.
הקהל את העם האנשים והנשים והטף וגרך אשר בשעריך למען ישמעו ולמען ילמדו ויראו את ה' אלהיכם ושמרו לעשות את כל דברי התורה הזאת. (דברים פרק לא פסוק יב)
והטף – למה בא, לתת שכר למביאיהם. (רש״י שם)
משרשי המצוה, לפי שכל עיקרן של עם ישראל היא התורה, ובה יפרדו מכל אומה ולשון להיות זוכין לחיי עד תענוג נצחי שאין למעלה הימנו בנבראים, על כן בהיות כל עיקרן בה ראוי שיקהלו הכל יחד בזמן אחד מן הזמנים לשמוע דבריה ולהיות הקול יוצא בתוך כל העם אנשים ונשים וטף לאמר: מה הקיבוץ הרב הזה שנתקבצנו יחד כולנו? ותהיה התשובה לשמוע דברי התורה שהיא כל עיקרנו והודנו ותפארתנו. ויבואו מתוך כך לספר בגודל שבחה והוד ערכה ויכניסו הכל בלבם חשקה. ועם החשק בה ילמדו לדעת את השם ויזכו לטובה וישמח ה' במעשיו, וכענין שכתוב בפירוש בזאת המצוה: "ולמען ילמדו ויראו את ה'". (ספר החינוך מצוה תריב)
מצוות החינוך כשמתואר במצוות הקהל מראה שהבאת הטף, את הקטנים היא בעצם משפיע עליהם מבחינת האווירה שסופגים במעמד קדוש זה.
לכן למשה היתה תשובה מנצחת לפרעה: אתה חושש שהילדים יהיו בסכנה במדבר בגלל הכוכב "רעה" שסמלו דם. הרי עצם הבאתם למדבר היא מצווה בפני עצמה, לא רק מצווה עלינו אלא מצווה גם להם. ו״שלוחי מצוה אינן ניזוקין". (פסחים דף ח עמוד א)
אבל האם באמת הילדים והטף מצטרפים למצוות החינוך?
בהמשך דברי ה״סנדלר הקדוש" מובא:
אמר לו משה לפרעה: אדרבא, אצל השי״ת יקרה מאד תפילת התינוקות, כדאיתא (שבת קיט עמוד ב): אין העולם מתקיים אלא על הבל פיהם של תינוקות של בית רבן, הבל שאין בו חטא. ואיתא במדרש פרשת תולדות (בראשית רבה פרשה סה כ) על הפסוק "הקול קול יעקב": כל זמן שהתינוקות מצפצפים בקולם בבתי כנסיות ובתי מדרשות אין אומות העולם יכולים להם לישראל. (לקוטי רבי משה יעקב עמוד ריט)
מדברי הסנדלר רואים חשיבות הלימוד של תינוקות של בית רבן. כן ראינו במצוות הקהל כמה חשוב להביא את הטף, כי עצם הכנתם של תינוקות של בית רבן לעניין עבודת ה' חשובה היא עד מאוד.
אבל יתר מכאן רואים במצוות הקהל שהדרך לחנך את הילדים היא על ידי המעשים שלנו עצמנו. אם מראים לתינוקות כמה חשובה התורה לנו, וכמה אנו כמהים לדבר ה' כדי לקיימו, אזי אנו עוסקים בחינוך בדרך הנכונה.
לכן משה ואהרון ענו לפרעה: הרי אתה לא מבין את ההסתכלות שלנו על חינוך, כמה היא תלויה על ידי המעשים שלנו לפני ילדנו.
לעניות דעתי אפשר להוסיף כאן עניין נוסף:
וגם מקננו ילך עמנו לא תשאר פרסה כי ממנו נקח לעבד את ה' אלהינו ואנחנו לא נדע מה נעבד את ה' עד באנו שמה. (פרק י פסוק כו)
משה מסביר לפרעה שבני ישראל צריכים להיות מוכנים לעשות עבודת ה' בכל מה שדרוש אפילו לפני שיודעים מה נעבד את ה'. מסר כה חשוב הוא חלק מן החינוך שצריכים לתת לתינוקות של ישראל על מסירות נפש להקב״ה, אבל לא רק על ידי מילים אלא גם על ידי מעשים שיראו שעושים.
מי שמראה לבניו את מסירות הנפש בכל מקום שנמצאים, אם בבית, אם ברחוב, אם בבית המדרש, הרי הוא מקיים את מצוות החינוך לחיי תורה אמיתיים.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה